24

58" לקוטי ,בניינא דבר נש דלית ביה קיומא כלל"],

התשובה לכך מובנת מן המשל, שהאב מראה לבנו את הבגד ,לפרקים רחוקים ידועים" כדי להרגילו ,לילך בדרך הישר עד שייוודע בו שנעשה אצלו כמו טבע".

כאשר* היהודי עובד את ה' מתוך אתכפיא וקבלת עול, הרי ההליכה בדרך הישרה אינה ,כמו טבע" אצלו, אלא להיפך מטבעו. בטבעו הוא כעבד אשר ,בהפקירא ניחא ליה"% (=נוח לו בהפקרות), אך הוא כופה את עצמו ומקיים את רצון ה' להיפך מטבעו ומרצונו.

יותר מכך: גם כשהוא עובד את ה' במדותיו, והוא מעורר בקרבו אהבת ה', ועובד את ה' באהבה זו, בכל זאת, אם הדבר נובע מהנטיה הטבעית של מדותיו שלו - גם אז הליכתו בדרך הישרה אינה ,כמו טבע", כי עבודת ה' מוגבלת אצלו לנטיה הטבעית של נפשו הבהמית.

לדוגמא: אם הוא נוטה בטבעו לקו החסד והאהבה, הוא מביא על ידי התבוננות לכך, שבמקום אהבה וחמדה לעניני עולם הזה מתעוררת אצלו אהבה לקדוש-ברוך-הוא. אך כאשר הוא

שבת חזון

מגיע' לעבודה הדורשת כיוון הפוך מנטייתו הטבעית - יראת ה' - הרי עבודתו פגומה.

יוצא מכך, שעבודת ה' לא הפכה להיות אצלו ,כמו טבע", אלא הוא נשאר במציאותו שלו הטבעית, נברא - ,בניינא דבר נש" - שמציאותו נפרדת, כביכול, מאלקות.

אך כאשר הוא מגיע לידי התמסרות מוחלטת לעבודת ה', הרי עבודת ה' נעשית כל מהותו: לדוגמא, אהבת ה' אצלו אינה נטיה ואהבה טבעית המנוצלת לקדושה, אלא זוהי מדה קדושה בכל מהותה, זהו רצון ה'.

וכיון שהוא נעשה מציאות של קדושה - ,בניינא דקודשא בריך הוא" - אשר ,עבודת ה'" היא מהותו שלו, הרי כל מדותיו הופכות לקדושה, כך שכל מדה יחודית שבו קשורה לגמרי לקדוש-ברוך-הוא. אין אצלו חשיבות %. לנטייתו הטבעית, והוא מקיים את עבודתו בשלמות, הן כאשר נדרשת עבודה של אהבת ה/, והן כאשר נדרשת, להיפך, עבודה מתוך יראת ה' -

ואז הליכתו בדרך הישרה נעשית אצלו ,כמו טבע", והוא ,אינו ירא ממנו פן יחזור לסורו מאחר שנעשה כמו טבעי'"?).