335

שיחה ז

... א) במה שהעיר אשר בלקו"ת בדרושי פרה אדומה משמע אשר השלכת דתולעת השני מרמז שכמו שהתולעת אין כחה אלא בפה, הרי זה תיקון לקלקול פי פרה. אבל לכאורה מוכח ומפורש שם, אשר תולעת השני מתקנת לא פי פרה אלא פי תולעת דלעומת זה (ראה שם דף נ"ז ע"ב, ועוד).

ב) בכל זה הנה הערתו שפי פרה מקלקל נכונה היא, והוא על פי מש"כ במסי שבת (ק"מ סע"ב) בהמה שפיי רע פרה (מה שכתוב שם שגם חמור פיהו רע, אין זה מזיק לאחרים כדמוכח שם). ולהעיר מבמדב"ר ר"פ בלק: שור כחו בפיו כו' מה שמלחך אין בו סימן ברכה.

ג) מובן מעצמו שאין זה סותר כלל למה שכותב במכתבו בענין פי פרה ממה שרואים בחוש שנמצא בתוכן מסמרים וכו', וכידוע מאמר רש"י בכמה מקומות בפטיש יפוצץ סלע...

(ממכתב ז' אלול, תשיזב)

. בתחלת הספר בכתר כהונה על פסקא א'.

תוכן פירושו אשר נצרכה פרשת שילוח טמאים, כיון שעונש שמענו וכמשינ ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ואזהרה -- בל"ת -- לא שמענו.

וצריך עיון לפירוש זה: א) שלשה כתובים נאמרו בעונש, והם: ויקרא ט"ו לא, והזרתם גו' ולא ימותו. במדבר י"ט יג, כל הנוגע גו' ונכרתה, ושם יט כ, ואיש אשר יטמא גו' ונכרתה. ואינו מובן מִפנִי מה נקט בספרי הכתוב האחרון ולא הראשונים. ב) פירוש הנ"ל מצריך שתי הגהות. ואף שהגהה האחרונה, שמביא ראש הפרשה שדן בה וכוונתו על סופה -- מתקבלת. ביון שבפרשה זו קעסיק, הנה ההגהה בהבאת הכתוב ואיש אשר יטמא, שכוונתו לסיפא דקרא ,ונכרתה הנפש", או שמוסיפין כן בנּסח הספרי -- אף שמצינו כגון דא, בכל אופן דוחק הוא. ג) המקשן אינו מפרש טעם קושיתו למה נאמרה הפרשה.