323
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
.. . בפרשת השבוע עה"פ ויעש כן אהרן ארז"ל והובא בפירש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. וביאר בלקו"ת להאריז'ל מה שדוקא כאן הודיע הכתוב שלא שינה, מפני שלכאורה יש כאן שינוי, כי משה נצטווה: אל מול פני המנורה יאירו זי הנרות, היינו, תיכף בהתחלת ההדלקה, ובאהרן כתיב אל מול פני המנורה העלה נרותי', היינו לאחר שכבר עלה הלהב, ולכ[ן] מבאר שלא שינה ותיכף מתחלת ההדלקה הי' אל מול פה"מ. אלא שהוסיף שגם לאחר שעלה הלהב הי" ג"כ כז. והוספה זו לשבח היא. ע"כ תוכן דבריו.
ויייל הביאור ע"פ דא"ח: דבתחלת העבודה (לית פולחנא כפולחנא דרחימותא. כהן איש החסד והאהבה) בנקל עדיין לכוון שיהי' אל מול פה"מ, אמתית כוונת המצווה, משא"כ כשעולה הלהב, תוקף הרצוא ומוצא כמה סברות ואופנים במה לבטא את הרצוא, הרי סוף סוף יכול גם להחטיא את הכוונה, ולדמות שזהו רצון המצווה ולא סברת עצמו. ולכן צריך זהירות וקבלת עול יתרה. וזהו שבחו של אהרן, הממשיך אהבה רבה בנש"י, ובאופן כזה שלא ישנה.
מה שהעיר במה שפרש"י (סנה' יז, א; ד"ה מי) שאלדד ומידד לא משום ענוה לא יצאו האהלה, אלא מיראתם שלא יעלה בידם חלק, שהוא היפך פירושו עה"ת (במדבר יא, כז).
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.