310

ב"ה, יום השלישי פ' בהעלתך את הנרות, ט"ו סיון, ה'תשמיה

בנועם קבלתי ההודעה על דבר חגיגת הסיום שתתקיים בזמן הקרוב,

וכמדובר כמה פעמים, וגם מעצמו מובן, אשר ענין של ,סיום" בכל הנוגע לחינוך והתקדמות ביהדות אינו אלא הכנה לעלי' לשלב יותר בכיון זה, בכמות ובאיכות גם יחד.

לבריות --- פרשת בהעלתך את הנרות ועד שתהא שלהבת עולה מאליי (כפרש"י על הפסוק),

שכל אחת ואחת מכן -- תהיינה נרות להאיר -- את הבית ואת הסביבה ואת העולם כולו בנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זו פנימיות התורה,

וביום דקיימא סיהרא בשלמותא דירחא תליתאי -- החודש דזמן מתן תורתנו,

אשר אחת מהוראות דזמן מתן תורתנו שהדגישו חכמינו זיל היא -- שבשעה שבא הקב"ה לתת את תורתו לעמו ישראל (מגדולם ועד קטנם), ציוה למשה רבינו להודיע על דבר ,חמדה גנוזה" זו תחילה לנשים (כה תאמר לבית יעקב -- אלו הנשים), ואחר כך לאנשים (-- ותגיד לבני ישראל -- אלו האנשים). ומובן אשר הקדמת הנשים תחילה בהודעה האמורה -- מדגישה ביותר חשיבותן של נשי ובנות ישראל בקבלת התורה ושמירת התורה ומצותי' ומסירתן מדור לדור עד סוף כל הדורות.

ובודאי ששעת הכושר היא להחלטות טובות שסופן להתקיים במעשה בפועל, כי המעשה הוא העיקר, במרץ ובשמחה ובטוב לבב.

ויהי רצון שחפץ ה' ביד כל אחת מכן יצליח, ותלכנה מחיל אל חיל בכל האמור, וימלא השי"ת כל משאלות לבבכן לטובה.

בברכה להצלחה ולבשורות טובות. נ. ב. הפנ שבמכ' יקראו בעת רצון על הציון הק'.