303

ב) מה שתירץ דכהנים משלחן גבוה קזכו -- צע"ג, דלכאורה אינו ענין לקושיא הנ"ל כלל, דדין משולחן גבוה קזכו הוא דין בהקרבן -- ודברי הזהר והקושיא שעליהם הם באופן אכילת או שריפת הקרבן היינו דין בכהן או במזבח. ובמנחות וחולין (שם) דמתרץ דמשולחן גבוה קזכו -- הכוונה ג"כ שהבשר הוא של גבוה ולא של הדיוט ולכן הותרה בו -- בבשר זה -- נבלה.

ג) תירץ דהושווה אכילת כהנים לאכילת מזבח -- כנראה הכונה לדרז"ל עה"פ אם האכל יאכל גו' -- והוי כאלו נשרף ע"ג המזבח, וצ"ע שהרי אכילת מזבח היא לאו דוקא שריפה, וגם שפיכת שיריים נק' אכילת מזבח (זבחים יג, ב) ואולי איז הלשון מדוייק ונתכווין לקדושין (נב, ב) וזה יהי' לך מקה"ק מן האש כו' כאש מה אש כו', אבל, מלבד שבפלוגתא היא שנוי' שם, הגה דוחק גדול לפרש ל' הזוהר ,אתוקדא בנורא דמדבחא" דהיינו אכילת כהנים שהושווה לשריפה ע"ג המזבח (ובפרט לפמ"ש במק"מ ,ע"ג המזבח ר"ל בכח הארת המל' הנק' מזבח" -- דזה לא שייך באכילת כהנים, ויעויין ביאור בזה לקו"ת פ' צו ד"ה ואכלתם ס"ב, סהמ"צ להצ"צ מצוה אכילת ק"ק, דיה כי הוא יברך -- לכ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א -- דשנת שית).

עוד אינו מובן לפי שני טעמים הנ"ל, דמשטחיות ל' הזהר משמע דחידוש הוא בקרבן חה"ש דאז חמץ אתוקד ע"ג המזבח, ולפי הנ"ל תימה שהרי גם בכל השנה ישנו לזה והיינו חמץ שבתודה אשר כהנים אוכלים אותו ומשולחן גבוה קזכו, ולא עוד אלא שגם על אכילת הבעלים אמרז"ל משולחן גבוה קזכו (ביצה כא, א. ועוד).

המורם מהנ"ל: דברי הלחמי תודה לא זכיתי להבין, גם לא ירדתי לסוף דעת כת"ר שכתב שתירן[ו]? הלחמ"ת הוא מן המובחר.

.. . בכתר כהונה סיק קס מפרש בפסקא הנ"ל -- מאמר דשמות רבה סוף פרשה כ"ט: אמר רשב"ל כו' כשאדם קורא לחבירו יש לקולו בת קול והקול שהי' יוצא מפי הקב"ה לא הי' לקולו בת קול. -- ואף שאין משיבין על הדרוש.

הנה ע"פ פירושו אינה מובנת התחלת המאמר כשאדם קורא לחבירו וכו'. ונראה לי פירוש נ"כ המדרש שם, שפירשו בת קול כפשוטו -- הד, דקולו של הקב"ה במ"ת לא הי" לו הד.

ורעיון עמוק וביחד עם זה מובן בזה*, ובא בהמשך וכתוצאה ממאמר המדרש