302

= = = = ומעבר הנשמה (אבל אין החיות בא ממנה כמו שהוא עתה)....

במ"ש בתולע"י הנ"ל, וכמו שהאריך בזה הרמב"ן בשער הגמול וחלק שם על פיי הרמבים (תשובה פ"ח ה"ב ועוד) במרזיל זה -

כי אז יזדכך הגוף כ"כ -- עיי"ש בשער הגמול -- עד שיכול להיות ניזון מזיו השכינה. ומבואר בזה בדא"ח (תורה אור פ' תולדות סד"ה מים רבים) שגם מצד החיות יהי' שינוי, כי יהי' אז גילוי אור נעלה כ"כ, עד אשר יכול להחיות גם גוף גשמי ולא כמו עתה שהנשמה מחי' את הגוף.

והנה, בכל זה גם בעולם התחי' מוכרח חבור הנשמה והגוף גם בענין החיות, כי בכדי שאור נעלה הלזה יחי' את הגוף בסדר והדרגה, וחיות זה -- שעל זה כותב בתולע"י שיתענג הגוף מזיו השכינה -- יתלבש בו בפרטיות דוקא, צריך החיות לעבור דרך הנשמה ולהיות נמדד על ידו -- וכמו שנתבאר כ"ז באר היטב בד"ה לכל תכלה דשנת תרנ"ט.

נמצא דגם לע"ל -- שע"ז מרמז שבועות כפי' התולע"י -- יהי' חלוק זה בין החיות שתקבל הנשמה להחיות שיגיע להגוף, שאינו בא להגוף אלא ע"י אמצעיות

ולכן גם הקרבנות הרומזים על שתיהם חלוקים: מצה הרומזת על הנשמה קרב

מגופה ממש -- בלי אמצעי -- על המזבח, משא"כ חמץ, הרומז על הגוף, אין הוא ממִש קרב ע"ג המזבח. וק"ל.) (ממכתב קיץ תש"ד)

... העיר במה שהובא בקובץ ,ליובאוויטש" השלישי (ע' 39)* קושיא הידועה על מ"ש בזהר ח"ב (קפג, ב) דבחה"ש מקריבין חמץ עייג המזבח, והרי שתה"ל אין בהם למזבח, וכותב אשר בס' לחמי תודה מתרץ קושיא זו אשר נאמר ג"כ בתורה קרבן ראשית תקריבו . . . דאף דנאכלין לכהנים היינו משלחן גבוה קזכו דהשוו ... אכילת מזבח ואכילת כהנים והו"ל כאלו אתוקדו על מדבחא, ומוסיף כת"ר, אשר זהו התירוץ המובחר ומביא ראי' ממנחות (ו, א) וחולין (קכ, א) דארז"ל דנבלה לא אקרי הותר מכללה ע"י שכהנים אוכלים חטאת העוף שנמלקה -- דמשולחן גבוה קזכו.

והנה הס' לחמי תודה לא ראיתי וגם עתה לא מצאתיו פה אצל מכירי, ואולי יש שם ביאור נוסף על הנ"ל, אבל כפי שהועתק במכתב כת"ר, כנ"ל, הוא כולו מוקשה, ותורה היא וללמוד אני צריך:

א) מ"ש ראי' מקרא (ויקרא ב, יב) דקרבן ראשית גו' -- הרי מסיים שם בפירוש ואל המזבח לא יעלו, ו"כ אדרבא, מקרא זה מחזק הקושיא, ואם כוונתו להביא ראי" דשתה"ל קראם הכתוב קרבן -- הרי עגלות הנשיאים (במדבר ז, ג) וכלי זהב משבי מדין (שם לא, נ) נק' ג'כ קרבן אף שלא נשרפו ולא נאכלו.