292
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
22 לקוטי
ג. ויל הביאור בזה:
לשון הרמב"ם ,שקרבנו עכבו להיות גר גמור" (ולא ,,עושה אותו", ,מגיירו" וכיו"ב) פירושו דמה שאינו נעשה ,גר גמור" (להיות מותר באכילת קדשים) עד שיביא את קרבנו -- אין זה שהבאת
הקרבן עושה אותו לגר גמור (היינו
שע"י המילה וטבילה נעשה ישראל רק ,לשאר דברים". ובכדי שיהי' לו דין ישראל גם לגבי קדשים זה נעשה ע"י הקרבן), כי אף, שגם מה שנעשה ,גר גמור" (בנוגע לקדשים), גם ענין זה נעשה ע"י המילה וטבילה, אלא כיון שמחוייב להביא קרבן, אי הבאת הקרבן
[ואין סתירה לזה ממ"ש הרמב"ם ,בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה וקרבן" ,,וכן לדורות כו במילה וטבילה והרצאת קרבן" -- כי בכדי שתהי' ,כניסה" (לברית) צ"ל ב' פעולות ודברים: דבר המכניס וכז הסרת הדבר המעכב שלא יוכל להכנס. וכמו בפשטות: כניסת דבר מסויים לתוך בית -- תלוי' גם בהסרת דבר שנמצא בפתח ומעכב את הכניסה לבית, ופשוט שהסרת העיכוב אינה חלק מ,דבר" המכניס.
ובנוגע לעניננו: לשוז הרמב"ם הוא ,בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית", ולא ,שלשה דברים הכניסו ישראל לברית" וכיו"ב -- כי: הכניסה לברית היא ,בשלשה דברים", מילה וטבילה והרצאת קרבן, אבל כולל שני סוגים: (א) הדבר המכנים בברית -- מילה וטבילה, (ב) הסרת הדבר המעכב את הכניסה - קרבז].
ועפ"ז: בזמן הזה, כשאין קרבן ע"פ תורה -- אין דבר המעכב. ולכן ע"י מילה וטבילה -- נעשה גר גמור (וכ-
פשטות לשון הרגצ'ובי ,לא מחסר כלל"), ולאחרי שנעשה גר גמור ה"ז לתמיד,
וכהפס"ד שאפילו באם חזר לסורו - דין ישראל לו,. אלא שהוא ישראל מומרי'.
ויתירה מזה י"ל לפענ"ד דכשיבנה ביהמ"ק מותר באכילת קדשים גם לפני שיביא קרבן, מכיון שכבר נעשה ,גר גמור" ,בככל כשרי ישראל".
ובסגנון אחר קצת וע"ד המוסר -- אין מקום לומר שיהי' גרעון בקדושתו מפני שנבנה ביהמ"ק!
ד ולכשתמצי לומר == דין זה שגר 7
שנתגייר בזמן הזה נעשה גר גמור (גם לענין אכילת קדשים), רמזו הרמב"ם בדיני הגיור (שבהל' איסו"ב):
לאחרי שכותב ,כשירצה העכו"ם להכנס בברית . . צריך מילה וטבילה והבאת קרבן" ממשיך (בהלכה שלאח"ז) ,ובזמז הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה", שמפשטות הלשון ,ובזמן הזה כו" משמע -- שהכניסה לברית ,בזמן הזה" היא באופן אחר: היינו, שבזמן הבית, הכניסה לברית היא בשלשה דברים (מילה וטבילה והבאת קרבז), משא"כ בזמן הזה היא רק ע"י מילה וטבילה*י.
הערות
- 1. ש"פ מסעי וש"פ דבוים תשד"מ
- 2. שיחות
- 3. 7ו) יבמות מז, סע"ב. רמבים הלי איסו"ב פי"ג הי"ז, טושו"ע יו"ד סרס"ח ס"ב. סי"ב.
- 8. כ"ה בנמוק"י וריטב"א שבהערה 5. וההוספה שבפנים היא שגם לשיטת הרמב"ם שהקרנן (גם בזמן הבית) הוא רק שיהי' גר גמור היינו לאכול בקדשים -- דלפ"ז יש מקום לומר דהא שבזמן הזה נעשה גר ע"י מילה וטבילה לבד הוא מפני שבזמן הזה (דליכא אכילת קדשים) אין נפק"מ בפועל שיהי" גר גמור, ובזה החידוש, שבזמן הזה, ע"י מילה וטבילה (לבד) נעשה גר גמור.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.