283

8) בדוגמת החידוש והעילוי של תומרות וסייגים וגזירות חכמים על מצוות מה"ת, שרובם. ככולם באו לאחרי החורבן, שע"י ירידת הגלות ניתוסף בתורה וחומרות וגזירות (תוקף בעבודה -- ,מטות"), מפני אהבת הקב"ה לישראל (כמשל האדם שמחמת אהבתו על בנו מדקדק עמו יותר להוסיף עליו שמירה מעולה בסייגים וגדרים כו') -- לקו"ת פרשתנו (מטות) פה, א*. ועוד.

*) ע"פ המבואר שם, שבדורות הראשונים ה" .םגי בדאורייתא" ולא הוצרכו .גדרים וחומרות החכמים ודרכי מוסר שבאגדות ופרקי אבות* כי היו שלמים בעבודתם, ואילו בדורות שלאח"ז נתמעטו הלבבות וגברו העלמות והסתרים על עבודת ה' ,וכ"כ גברו עלינו עד אשר לא נוכל לעבוד ה' באהבה בלתי שנתעורר מזה אהבה רבה ע"י דקדוקי סופרים כו" הן בבחי' סור מרע בכל החומרות שבגמרא ופוסקים והו בבחיי ועשה טוב בדברי מוסר שבאגדות ומילי דאבות עין טובה שיראה את חבירו בטוב עין כו" -- יש לבאר דבר תמוה בריש מסי אבות נשמתחילים ללמוד (עוה"פ) בשבת זה ע"פ ה.יש נוהגין" ללמוד פרק"א גם בשבתות הקיץ - סידור אדה"ז לפני פרק"א), שלא הובא כלל מאמר ב.מילי דחסידותא" מכל הדורות עד מאמרי כנה"ג ושמעון הצדיק משירי כנסת הגדולה,

כי רק בדור ההוא התחיל הצורך ל,מילי דחסידותא".

ואף שגם בדורו של משה גובדורות שלאח"ז) היו רשעים, וגם דורות שרובם היו רשעים כמפורש בקרא -- י"ל ע"פ מ"ש בתו"א (מקץ מא, א) ,שבדורות הראשונים היו נשמות עליונות כו" ומצד נשמתם בעצמם היו יכולים לשלוט על הרע שבנפשם ומיד כשיתבונן כו יגיע אליו היראה כר רק רשע גמור שמגביר הרע שבנפשו בשאט נפש",

ו.רשע גמור" כזה שאין הגילוי אלקות שבזמן ההוּא פועל בו, לא יועיל לו ה.מילי דחסידותא",

ש"פ מטו"מ, ש"מ מנ"א תשמ"ו

0) ב"ר פפ"ה, ט. דרושים שבהערה 34.

1פ5) ויש לקשר זה (הלימוד ד,מטות") עם הטעם דמרכא כפולה (ראה זח"ג קפט, א. תקו"ז תכ"א (מז, ב. נה, א). פרדס שער הטעמים פ"ד*י. מאו"א ת, מט. לקוטי לוי"צ לזח"ג ע'י רסח, רעז. ועוד) שבסוף מטות (דנעוץ סופן בתחלתו כו):

ירידת הגלותי* מצריך עבודה באופן של כפליים לתושי' (שמו"ר רפמ"ו. וראה אגה"ת פ"ט), ובאופז

ולאידך -- צדיק גמור אינו זקוק ל.מילי דחסידותא" כנ"ל. משא"כ ב.דורות האחרונים דור אחר דור אין בהם רשעים כ"כ ולא צדיקים כ*כ טובים כו" אין כח בנשמתם עצמם לשלוט על הרע כו"", לכן זקוקים ומועילים .מילי דחסידותא".

*) וצ"ע במ"ש שס שתרי טעמי הם נצח והוד .נוטי" אל הימין* -- שהרי בציור הטעמים שלפנינו תרי טעמי הם ב' קוים נוטים אל השמאל (לא כגרשיים שנוטים אל הימין). ואינו טעות הדפוס, כי זהו תוכן ביאור הפרדס בתרי טעמי (נטיית נו"ה אל הימין), כמבואר שם ע"פ הזהר (שם) ש,ויבא לו יין וישת" (בתרי טעמי) הו"ע דארמי מיא בההוא יי ,להטות הגבורה לצד הרחמים" (אבל להעיר שבכ"מ (הגהות מהרח"ו, לקוטי לוי"צ הנ"ל, תו*א וישלח כה, סע"ב) הדיוק בדברי הזהר (שארמי מיא בההוא יי הוא לא (כ"כ) על הטיית הגבורה לימיץ (כמו שהוא בגרשיים -- לקו"ת נשא כה, ג) כ"א על התכללות בי דרגות). ועפ"ז צ"ע לאידך גיסא (לפי פירוש הפרדס) מדוע תרי טעמי (ב,ויבא לו יין וישת") נוטים אל השמאל גולא אל הימין). משא"כ ב,אשר לא צוה" ו.ויקרא לה נובח" יש לומר, ששם מדובר ע"ד גבורות שאינם ממותקות עדיין (לקוטי לוי"צ שם - ע' רעז) לכן נוטים אל השמאל (אבל ראה לקמן בשוה"ג הג).

**) ראה אגרת הטעמים (שנדפס בסי שפע טל) ביאור בטעמי המקרא בקשר עם ענ הגלות (השכינה) והגאולה. ועיין שם ש.מרכא" הוא אותיות .מארך" המורה על אריכות הגלות, ומרכא טפחא מורה על המשכת השפע מבחי ימין, וימיני טפחה כר (ישע" מח, יג), עיייש. ועוד פירוש שם: ,ישראל צועקים ומתאוננים ומתלוננים קובלים בגלות למרכ"א טפח"א מלשון עוללי טפחים אשר טפחתי