273

שמציאות הבריאה היא באופן שחודר בה גילוי אלקות, עד כדי כך, שכל מציד אותה אינו אלא אלקות, ועד שיום זה נקרא בתורת אמת ותורת חיים -- ,יום אחד"", ,הקב"ה יחיד בעולמו", היינו, שבמציאות הבריאה ניכר ומתבטא העניןז ד,/מה גדלו מעשיך ה""% ו,מה רבו מעשיך ה'"9. ונמצא, שיום ראשון מורה על העבודה במציאות העולם -- שגם מציאות התחתון תהי' כלי לאלקות, דירה לו ית' בתחתונים*.

ועפ"ז מובנת ההוראה מהקביעות דימי הגאולה ביום השבת ויום ראשוז% -- שעבודת השליחות דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, בעל השמחה והגאולה, צריכה להיות בב' אופני העבודה, דיום השבת ודיום ראשון (ע"ד ובדוגמת ב' הפירושים והאופנים ד,עשרה שיושבים ועוסקים בתורה"), כלומר, הן באופז העבודה דיום השבת, למעלה ממציאות העולם כו', והז באופן העבודה דיום ראשון, עבודה במציאות העולם, שגם עניני העולם, עד לענינים הכי תחתונים, יהיו חדורים בגילוי אלקות.

ולא עוד, אלא שצריך להיות חיבור ב' אופני עבודה אלו גם יחד, היינו, לא זו בלבד שבזמנים מסויימים עוסק באופז העבודה דיום השבת, ובזמנים מסויימים

עוסק באופן העבודה דיום ראשון, כי

אם, שעוסק בב' אופני העבודה בהמשך

אחד ובחדא מחתא (בדוגמת ההמשך דימי הגאולה י"ב-י"ג תמוז), שכן, בסוף זמן הגלות, בסמיכות לביאת משיח צדקנו, אין זמז לעבודה בסדר מסודר כו', אלא צריך ,לחטוף", ,חטוף ואכול חטוף ושתי"%, כל אופן עבודה הבא לידוי.

וכללות הענין בזה -- שהענין ד עשרה שיושבים ועוסקים בתורה" (עבודה שלמעלה ממציאות העולם, שבת), נמשך וחודר ב, עשרה מאמרות" שבהם נברא העולם* (עבודה במציאות העולם, יום ראשוןז).

זי ביאור ההוראה מהקביעות דימי הגאולה בפרשת השבוע -- חוקת-בלק:

,חוקת" ו,בלק" הם ב' ענינים שונים לגמרי, לכאורה, ויתירה מזה -- ענינים מנוגדים בתכלית, מן הקצה אל הקצה:

,חוקת (התורה)" -- הוא מלשון חקיקה, היינו, ,כמו שהתורה היא בשרשה ומקורה ששם היא בבחי' אותיות החקיקה, שהוא מדרגה עליונה מבחי" התלבשותה במדרגת שנקרא אותיות הכתב להיות נק' תורה שבכתב, כמו עד"מ בגשמיות באותיות הנכתבים ע"ג הקלף לבן, הרי האותיות הם דיו, שהוא דבר זר ונפרד מהקלף, שלא הי' לו שום שייכות מקודם אל הקלף, רק שאח'כ