271

תורתנו . . (ועד) את אשר בשם ישראל יכונה".

ולדוגמא:

בנוגע לסוג ד,מחבבי תורתנו" -- הרי הענין ד,עשרה שיושבים ועוסקים בתורה" מורה על תכלית השלימות דלימוד התורה:

,עשרה" -- העילוי דת''ת דרבים וציבור דוקא"י,

,שיושבים" -- לימוד באופן של התיישבות, ובלשון המשנה'* בנוגע למ"ח2י דברים שהתורה נקנית בהם -- ,בישוב",

,ועוסקים" -- לימוד באופן של ,עסק", כדאיתא בב"ח9 בפירוש נוסת הברכה ,?עסוק בדברי תורה" ש,עסק התורה הוא העמל והטורח כו"", וכפי שמבאר בעל השמחה והגאולה בכמה ממאמריו* שלימוד התורה צריך להיות כמו ,בעל עסק", היינו, לא רק כפועל ושכיר שעבודתו היא בזמן מוגבל בלבד, כי אם, כמו בעה"ב, בעל העסק, אשר, מכיוז שהעסק נוגע לו ביותר, הרי במשך כל היום כולו, גם לאחרי גמר המלאכה, טרודה דעתו ומחשבתו בעניני העסק, ועד כדי כך, שאפילו בעת השינה חולם מעניני העסק, שהרי ,אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו**5, ודוגמתו

וד2

בנמשל -- שלימוד התורה הוא באופן של עסק, שמסור ונתון לזה בכל לבו ונפשו כו', ועד כדי כך, שגם בעת השינה חולם דברי תורה*5,

,(עשרה שיושבים ועוסקים) בתורה" -- שהישיבה וההתעסקות בלימוד התורה היא באופן שהוא וכל מציאות העשרה הם בתורה, היינו, שלא שייכת אצלם דעה והנחה קדומה מצד מציד אותם הם (שאז יש מקום לחשוש שתה" איזו נטי' מצד הדעה וההנחה שלהם), כי אם, ,,שיושבים ועוסקים בתורה", היינו, שכל מציאותם היא בתורה, להתייגע ולעמוד על אמיתתה של תורה.

ותכלית השלימות היא -- שפועלים זאת אצל כל בנ"י, ,עשרה שיושבים ועוסקים בתורה", הן בנוגע לכל עשר הסוגים דבנ"י, ,ראשיכם שבטיכם גו" מחוטב עציך עד שואב מימיך"י, והן בנוגע לתכלית הריבוי בכמות הנכלל במספר ,,עשרה", כמובן מפסק ההלכה* ש,אחד עשרה ואחד עשרה ריבוא" מברכים ומזמנים בנוסת שוה בברכת המזון (-- כולל כל צרכי האדם).

ולאידך, בנוגע לסוג ד,בשם ישראל יכונה" -- הרי הפירוש ד;,עשרה שיושבים ועוסקים בתורה" הוא באופז דלימוד התורה סתם (עוד לפני שבאים לשלימות הלימוד כו), ויתירה מזה -