263

השמש, ויש פירות ומיני זרעים שגדלים עִ'י הירח, וכיו"ב גידול דצ"ח הוא ע"י מזל המכה בו ואומר לו גדל*, כחות רוחניים, שפעולתם בגשם, מן השמש והירח והמזלות.

ולזאת הי' עיקר ע"ז בדורות הקדמונים לשמש וירח כוכבים ומזלות וכל צבא השמים, לפי שדורות הראשונים היו משיגים תוקף כח פעולת ההשפעה לכל חלקי העולם שהוא ע"י השמש והירת וכוכבים ומזלות, ולכן היו עובדים להם, כמבואר גם ברמב"ם': אודות טעותם של דור אנוש, שאז התחיל הענין דע"ז.

והנה, ההשפעה שנמשכת למטה באמצעות השמש, תלוי' בהילוך השמש דוקא -- שכן, הילוך השמש קשור עם ענין ההשתחוואה והביטול, אמירת השירה כו', אשר השתחוואה זו היא הגורמת השפעה והמשכה מלמעלה למטה, והז הן כל המשכות שפע גשמי שבחלקי דצ'ח שנמשכו מן השמש בעת סיבובה דוקא (כמבואר בארוכה בדרושים חנ"ל).

ולכן, כדי לנצת במלחמה עם אלו שעבדו לכוכבים ומזלות -- הי' צורך לבטל תחילה את ההשפעה והכת שמקבלים מהשמש והירח, עי"ז שמבטלים את הילוכם של השמש והירח, ענין ההשתחוואה אמירת השירה שלהם, שאז מתבטלת ההשפעה שנמשכת מהם, ומכיון שכן, יהי" בדרך ממילא הנצחון במלחמה על אלו שעובדים להם.

ו ע"פ האמור לעיל -- מובן דיוק הלשון ,שמש בגבעון דום", לשון שתיקה דוקא, ולא ,עמוד":

אילו הי' הצורך לפעול רק על גלגל השמש שיעמוד מהילוכו (כדי שלא ירד הלילה, שאז לא יוכלו לרדוף אחרי האויב באישון לילה) -- אזי הי' מספיק לומר ,שמש בגבעון עמוד":

אמנם, מכיון שהוצרך לעכב את ההשפעה הרוחנית הנמשכת מהשמש והירח ע"י התוכן הפנימי דהילוכם, שזהו"ע ההשתחוואה ואמירת השירה שלהם -- לכן אמר ,שמש בגבעון דום", לשון שתיקה, שפירושו, ,דום מלומר שירה**:, ובדרך ממילא -- עומד ולא מהלך, ,כל זמן שהוא דומם -- עומד ואינו מהלך, שבכל עת הילוכו הוא אומר שירה**.

ובלשון המדרש": ,משעה שהשמש זורח עד שהוא שוקע -- מקלס להקביה, וכן אתה מוצא בשעה שעמד יהושע בגבעון ובקש לשתק את החמה, לא אמר שמש בגבעון עמוד, אלא שמש בגבעוז דום, אלא כל שעה שהוא מהלך הוא מקלס להקב"ה .. לכך א"ל יהושע דום".

עפ'ז מובן מארז"ל?3 שיהושע הראה לגלגל חמה ספר משנה תורה, ואמר לו, כשם שלא דממתי מזה, כך דום מלפנייי:

כדי לעכב ולמנוע את שירת המלאכים - שזהו"ע ,שמש בגבעון דום", ,דום מלומר שירה" -- יש לפעול ולהמשיך ענין נעלה יותר מזה.

וזהו מה שהראה לו ספר משנה תורה -- דמכיון שעסק התורה הוא למעלה