234

214 לקוטי

-- ,אשר בחר בנו כו' ונתן לנו את תורתו", (וחותם) ,,נותן התורה", לשון הוה'.

אמנם, מתן-תורה שבכל יום אינו בדומה למתן-תורה ב,זמן מתן תורתנו", ,אחת בשנה" -- שאז נפעל כללות ועיקר העניז דמ"ת (וייל שהוא נותן תוקף ואולי גם ממשיך המ"ת בכל יום ויום במשך כל השנה כולה).

דוגמא לדבר -- בנוגע לענין ד,זכר ליציאת מצרים":

הזכרון דיצי"מ צריך להיות בכל יום ויום, ויתירה מזה: פעמיים ביום, הן ביום והז בלילה", כולל ג"כ הן כאשר האדם נמצא במצב של אור (יום) והן כאשר

= = האדם נמצא -במצב-של- חושך- (לילה):-

אבל אעפ"כ, עיקר וכללות ותוקף הענין ד,זכר ליציאת מצרים" -- נפעל בחג הפסח, . זמז חרותנו", ועושים יו"ט וכו', וממנו נמשך הענין דיצי"מ בכל יום ויום במשך כל השנה כולה.

ומזה מובז גם בנוגע לשאר ימים טובים, תג השבועות ותג הסוכות, ובנדו"ד -- שעיקר מתן-תורה נעשה בחג השבועות, ,זמן מתן תורתנו", וממנו נמשך המ"ת שבכל יום כל השנה כולה,

ולכן, בבוא ר"ח סיון, ,בחודש השלישי גו' ביום הזה", בכל שנה ושנחה - צריכה להיות התחלת ההכנה למתןתורה, ע"ד ובדוגמת התחלת ההכנה למתן-תורה בפעם הראשונה.

ג. ויש להוסיף, שבימינו אלו, בזמן

הגלות -- מתחילה עבודת ההכנה בשבת שלפני ר"ח, שבת מברכים החודש;

בזמז שהיו מקדשים ע"פ הראי' -- לא ידעו (בשבת ש)לפנ"ז באיזה יום יחול ר'ח, שהרי יש צורך להמתין למולד הלבנה, שיבואו עדים שראו את מולד הלבנה, ויעידו בב"ד, ותתקבל עדותם, ואז יקדשו ב"ד את החודש.

אמנם, בזמן הגלות, לאחרי חורבן ביהמ"ק, ועד להתגברות חושך וגזירות הגלות עד כדי כך שהפסיקו לקדש ע"פ הראי' (שהרי גם לאחרי חורבן ביהמ"ק הי" משך זמן שקידשו ע"פ הראי"") -- אזי נתחדש הענין דשבת מברכים החודש, דמכיון שקביעות החדשים היא עפ החשבון, הרי יודעים תחילה באיזה יום יחול ר"ח, ומכריזים ע"ד הקביעות דר"ח בשבת שלפנין".

ולא עוד, אלא ששבת זו היא ,שבת מברכים החודש", כלומר, שבת שבכחה לפעול המשכת ברכה בנוגע לראש חודש וכל ימי החודש", ונמצא, שיש ענין ועילוי מסויים בשבת מברכים לגבי ר'"ח -- שהרי המברך הוא למעלה מן המתברך (ומברכו).

ולכן, בעמדנו בשבת מברכים חודש השלישי, שממנו נמשכת ברכה לכל ימי חודש השלישי, ובפרט לימים המיוחדים שבו, ,זמן מתן תורתנו", ולפני זה, ראש חודש, ,בחודש השלישי גו' ביום הזה" -- יש להתחיל כבר בהכנות למתןתורה.

והדגשה יתירה בקביעות שנה זו, ששבת מברכים חל בערב ר'יח -