187

מצות הקרבת הקרבן ביום זה על ידי הקרבתו ביום אחר*. ואת זאת מדגיש רש"י לגבי התמידים, ש,בכל יום הוא מועד התמידים", וממילא אין אפשרות לקיים את חובת הקרבת התמידים של יים זה על ידי הקרבת התמיד ביום אחר, שאיננו ,מועדו".

וכך מובן לגבי כל הקרבנות שבפרשתנו אשר יש להביאם ,,במועדו", במועד מסויים, מוספי שבת בשבת, ראש חודש ורגלים - ואין לחשוב שכאשר לא הקריבו מוסף שבת, אפשר יהיה להשלים מצות יום זה בשבת הבאה. וכך גם לגבי ראש חודש ורגלים.

ט. הקרבן עצמו או ממונו - קיימים או בטלים!

אך השאלה עדיין קיימת: כיון שהקרבן קיים, הכבש המיועד לקרבן התמיד של יום זה נמצא, הרי ייתכן שיש להקריב כבש זה למחרת, וכן לגבי מוספי שבת - אפשר להקריב בשבת הבאה את הכבשים שהוכנו לשבת הקודמת, מפני שזהו כבש שיועד לקרבן תמיד, או לשבת. ואף אם עדיין לא הכינו את הכבש לתמיד או למוסף שבת וכדומה, הרי נמצא בלשכה, בקודש, הממון המיוחד לכבשי התמיד

ולמוספי השבת, ואפשר להשתמש בו להוספה בתמידים שלמחרת, וכן לגבי שבת.

וזהו החידוש בנאמר ,הרי שלא הקריב בשבת זו, שומע אני יקריב שתים לשבת הבאה": המחשבה איננה להשלים את החובה של מצות הקרבת המוסף של השבת הקודמת*, אלא מצד קיומם ומציאותם של הכבשים לקרבן, או של הממון המיועד לכך.

על כך לומדים מהמילה ,,בשבתו" - ,מגיד שאם עבר יומו בטל קרבנו", אין קיימת כלל המציאות של ,קרבנו". לא זו בלבד שאינה קיימת החובה של מצות ההקרבה של השבת הקודמת, אלא כאשר ,עבר יומו" התבטל הקרבן של שבת זו.

הלכה זו נלמדת גם לגבי ראש חודש ורגלים.

אך לא כך הוא לגבי התמיד. אמנם, ,בכל יום הוא מועד התמידים", אך אין סברה שניתן לקיים את חובת התמיד של היום על ידי הקרבתו למחרת, כי מחר איננו ,מועדו"*. אך אין כאן לימוד ש,בטל קרבנו", שמציאות הקרבן מתבטלת. ולכן נראה על-פי פשוטו של מקרא, שאפשר, ואף צריך,