186

הקרבנות, כל אחד בפני עצמו - החל בקרבן התמיד.

ולפי זה יוצא שגם המילה ,,במועדו" אמורה לגבי כל הקרבנות, כפי שמפרטת התורה לאחר מכן את זמנו של כל קרבן, שבת ראש חודש ורגלים, ורש"י מוסיף ומבאר* שגם לגבי קרבן התמיד יש אותה משמעות למילה ,במועדו". כי ,בכל יום הוא מועד התמידים".

מכך מובן, שהקרבנות של שבת ראש חודש ורגלים אינם ענין נוסף לימים אלו, אלא היחודיות של ימים אלו היא גם עקב הקרבנות של היום, ימים אלו מיוחדים וקבועים לקרבנות המסויימים'.

ואם כך, שבה ומתעוררת השאלה: מדוע יש צורך בלימוד מיוחד. לגבי שבת וראש חודש, ש,אם עבר יומו בטל קרבנו"?

זי .הרי שלא הקריב בשבת 8

כדי להסביר זאת, יש להקדים ולבאר את הבדלי הניסוח שאנו רואים כאן: לגבי שבת כותב רש"י בהרחבה ,הרי שלא הקריב בשבת זו, שומע אני שיקריב שתים לשבת הבאה, תלמוד

לומר בשבתו, מגיד שאם עבר יומו בטל קרבנו". לעומת זאת, מספר פסוקים לאחר מכן, לגבי ראש חודש אומר רש"י בקצרה (אך בתוספת ,ושוב....") ,שאם עבר יומו בטל קרבנו ושוב אין לו תשלומין".

ולפני כן, בפרשת אמור, על הפסוק ,דבר יום ביומו" אומר רש"י בקצרה (ובלי ההוספה): ,הא אם עבר יומו בטל קרבנו".

אמנם, לגבי ראש חודש ניתן להבין, שמשום שהוא מופיע מספר פסוקים לאחר פירוש רש"י על ,בשבתו", מובן, שאין צורך לחזור על כך בהרחבה ולומר ,הרי שלא הקריב בראש חודש זו..."*. אך לגבי קרבנות המועדים שבפרשת אמור, המופיעים לפני כן, ובחומש אחר, מדוע שם מציין רש"י את הדברים בקיצור ואינו מפרט מדבריו לגבי שבת ,הרי שלא הקריב בשבת זו... "?

יש המפרשים!:, שלגבי הרגלים אין צורך בלימוד מיוחד כדי להגיע למסקנה ש,אין מביאין עולת יום טוב