185

4 לקוטי כדי להגיע למסקנה שגם לגבי ,תמיד" חל הדין של ,עבר יומו...", למרות ששבת והרגלים הם בודאי ימים מיוחדים שמקריבים בהם קרבן מיוחד, ובכל זאת נדרש פסוק ולימוד מיוחד כדי להגיע למסקנה ש,אם עבר יומו בטל קרבנו".

- כי יש הבדל מהותי בין קרבנות השבת וכדומה לבין קרבן התמיד:

היחודיות של השבת והרגלים, לעומת שאר ימות השנה, אינם מפני הקרבנות הקרבים בהם, אלא מפני עצמם: שבת היא יום קדוש שאסור במלאכה, וכן החגים הם ימים המיוחדים באיסור עשיית מלאכה ובמצוות המיוחדות להן, אלא שבימים אלה נוספות גם חובות של הבאת הקרבנות המיוחדים להם'?.

ולפיכך, אילו לא היה לימוד מיוחד, ניתן היה לחשוב שאפשר להשלים את הקרבן בשבת הבאה, וכן לגבי חג5.

4) וכפשטות הכתובים בפ' מועדות (אמור כג, ד ואילך), שבכל מועד מקדים הכתוב ענינו המיוחד - המצות* ואיסור עשיית מלאכה, ואח"כ הקרבן דהיום. ובפ' משפטים (כג, יד ואילך), ובפ' תשא (לד, יח ואילך) לפנ"ז = נזכרו הרגלים בפ"ע, ולא קרבנות שלהם.

5 בנוגע לר"ח ראה לקמן הערה 30.

פינחס גב

לעומת זאת, לגבי התמידים, הרי לפי פירוש רש"י ש,בכל יום הוא מועד התמידים", הרי היחודיות של יום זה היא רק מפני הקרבן המיוחד לו, ולכן מובן*: ש,,אם עבר יומו" - היום המיוחד והמיועד לתמיד של יום זה, הרי אז - ,בטל קרבנו""?, אין אפשרות להביאו ביום המחרת, המיוחד בפני עצמו לקרבן התמיד שלו.

ו. *מים מ:וחדים לקרבנות אלו

אך אין די בהסבר זה:

סביר לומר, שהפסוק הראשון של פרשת הקרבנות ,צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו" מהווה הקדמה כללית לכל הקרבנות המופיעים בהמשך הפרשה - תמידים, מוספי שבת וראש חודש ורגלים, אשר כולם הם ,לחמי לאשי...", ובמילים ,ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו..." מתחילה התורה לפרט את