175

08 לקוטי כלולה מהות המצוה ,לדון בדיני נחלות".

בפשטות יש לומר, שכאשר מצטט הרמב"ם את המילים הראשונות של הפרשה הוא מתכוון לכל ההמשך המופיע בפרשה, כפי שאנו מוצאים במצוות אחרות אצל הרמב"ם"", אך כיון שכל הענינים בתורה מדוייקים לחלוטין, יש לומר (ובמיוחד משום שהרמב"ם אינו מוסיף כאן את המילה וגו'" הרומזת להמשך הפרשה*), שבמילים אלו עצמן מתבטא ענין מהותי בנושא הנחלות.

גּ. סיום המשנה - ,להנח*ל"

ויש לומר, שהרמב"ם מסיים את מנין המצוות במצוה ,לדון בדיני נחלות", בדומה לכך שששה סדרי משנה*' מסתיימים במאמר ,עתיד הקדוש-ברוך-הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק... שנאמר'? להנחיל אוהבי יש" וכפי שמסבירים המפרשים? את הטעם לכך שהמשנה מסיימת דוקא במאמר

פינחס א

זה, משום שמדובר כאן על תשלום השכר עבור העבודה של קיום התורה והמצוות, הבא לאחר סיום והשלמת הלימוד והקיום של התורה ומצוותיה. והמשנה מדייקת בלשונה ואומרת ,,עתיד הקדוש-ברוך-הוא להנחיל", כי הגמול הניתן לאחר סיום העבודה של קיום התורה והמצוות הוא ענין של ,להנחיל".

ויש לומר, שכך גם בעניננו, לגבי מנין המצוות אצל הרמב"ם: הוא מסיים דוקא במצוה של הנחלות, כי סיום והשלמת כל מצוות התורה קשורים לענין הנחלה, כאמור לעיל.

ד. נת'נת אר\ ישראל - קשר בין עם ישראל לקב''ה כדי לבאר את כל האמור לעיל, יש להקדים ולבאר:

פרשת הנחלות מופיעה בתורה כהמשך לענין הירושה והחלוקה של ארץ ישראל, אשר בקשר לכך טענו בנות צלפחד* ,,תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו", ועל כך נאמרה הפרשה ,איש כי ימות...". בענין חלוקת