161

כלומר, אצל אברהם, ולהבדיל, אצל בלעם, זהו ענין של קלקול השורה, ולעומת זאת אצל יוסף זהו ענין של כבוד אביו, וכן, להבדיל, אצל פרעה, כדלעיל.

ולפי זה מובן:

א) מדוע מדגיש רש"י בפרשתנו ,מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה". בכך הוא מתכוון לשלול את האפשרות שהפעולה ,ויאסור את רכבו" - ,הוא בעצמו" - אצל פרעה היתה, כשיטת המדרש, ענין של קלקול, אלא להדגיש, להיפך - שהיה זה מתוך חישוב של רווח גדול, כדי להשפיע על כל עבדיו שיצטרפו אליו, כפי שאומר שם רש"י בהמשך פירושו של ,ואת עמו לקח עמו" - ,משכם בדברים, לקינו ונטלו ממוננו ושלחנום... ואני לא אתנהג עמכם כשאר מלכים... אני אקדים לפניכם...", או מפני חישובו לקבל בחזרה את ממונם*%*.

ב) מדוע אין רש"י אומר בסוף פירושו בפרשתנו כאן, ש,קדמך אברהם אביהם לעקוד את יצחק בנו", כפי שמופיע במדרש. כי, לפי רש"י הדגש הוא על הענין של ,אהבה

בלק א

מקלקלת את השורה", ולא על הציווי החיובי - לעקוד וכן'9.

אהבה ושנאה בהגבלה ובלי הגבלה

מיינה של תורה בפירוש רש"י:

תוכנה של פרשת בלק הוא - ,ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך. ה' אלקיך"*, זוהי הנקודה % העיקרית של כל פרטי הסיפור של בלעם, המדגישים את הפיכת הקללה לברכה.

ומובן, שגם סיפור התורה אודות ,שנאה מקלקלת את השורה" של בלעם, אף הוא מפני שזה לצורך הברכה.

ההסבר לכך הוא:

עבודת האדם בכלל היא בשני כיוונים, סור מרע ועשה טוב: סור מרע - מפני השנאה לרע. לכל מה שלהיפך מרצון ה'*. ועשה טוב - מפני האהבה לה, ,,כי המקיימן באמת הוא האוהב את שם ה' וחפץ לדבקה בו באמת".