32
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
התוספות רי"ד הוא בשני פרטים: א) יום טבוח קשור עם היום"טוב של עצרת גופא בתור ,יום שניתנה בו התורה", ב) אין זה מצד ההכרח וחוסר היכולת (כמו לפי התוספות רי"ד - כי ,אין כל ישראל יכולין להספיק ולהקריב") אלא זה נפעל מצד עשיית והנהגת ישראל - ,שו בית הלל כדבריהם והרבה מישראל נהגו כמותם" ולכן ,,נעשה להם יום זה... כמו יום-טוב עצמו".
ויש לומר, ששני הפרטים קשורים זה לזה מצד תוכנם הפנימי:
בתורה קיים העניין של מתן תורה - כפי שהוא מצד נותן התורה - הקדושברוך-הוא, וקבלת התורה - כפי שהוא מצד המקבל, בני ישראל.
וזו משמעות דברי אדמו"ר הזקן בשולחנו, אשר זה ש,הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם" - הוא ,להראות שנוח ומקובל לישראל יום שניתנה בו התורה", זאת אומרת, לבטא את גדר התורה כפי שהינו מצד המקבל, מצד עם ישראליל.
חג השבועות שיחות 7
ולכן הדבר מתבטא בנוגע ליום שבו מקריבים את קרבנות חג השבועות, יום טבוח, שחלות שם ,יום טבוח" על היום - היא לא מצד ההכרח, משום שלא הספיקו להקריב את הקרבנות ביום חג השבועות ובמילא נעשה זה ,בריה דמועדא", תוצאה של יוםדטוב - אלא מצד הנהגת ישראל, כנ"ל, שמצד הנהגתם בשמחה ויוקר התורה ,,להראות שנוח ומקובל לישראל", הם שפעלו והוסיפו (גם) בזמן*, אשר מוצאי יוםטוב ,נעשה להם יום זה .. כמו יוס"טוב עצמר"*.
(משיחות יום ב' דחה"ש תשט"ז, תשכ"ג ותשל"ו)
כ69
הערות
- 4. ראה חי' רבינו דוד בונפיד ,,כדי לראות את
- 2. עצמו שהוא שמח במ"ת ואנה עליו כעול על צוארו". וראה לקו"ש [המתורגם] חכ"ג ע' 32 הערה 12.
- 5. להעיר ממחז"ל דמשה הוסיף יום אחד מדעתו (שבת פז, א). וראה לקו"ש שבהערה הבאה.
- 6. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 9 ואילך אודות החביבות דיום שני דתגה"ש דוקא (וראה השייכות ליום טבוח - הערה 17 שם).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.