29

9 לקוטי

. בסדר הסעיפים מודגש

ש,*וס טבוח" מהוה חלק מעיקר החג

על פי הנ"ל מובן מה שאדמו"ר הזקן א) מביא (באריכות) בתחילת הסעיף את הטעם של בית שמאי ,,שלא היו יכולין להקריב ביום"טוב עצמו לפי שאין בהם שום צורך אוכל נפש וכו'" על אף שאין הדבר תואם כלל את שיטת בית הלל. ב) מזכיר רק עולות ראיה, לא כמו התוספות 4 רי"ד (ובדומה לכך ב,לבוש") שם מוזכרים גם ,שלמי חגיגה". ג) הוא מוסיף ,הרבה מישראל נהגו כמותם להקריבן אחר יום"טוב -

בכך מדגיש אדמו"ר הזקן, כי למרות שלדעת בית הלל ,,מותר להקריבן (אף) ביוםדטוב", בכל זאת ,עשו כדבריהם" (ולא משום שלא הספיקו להקריב עולת ראיה ושלמי חגיגה ביום עצמו, או מצד חומרא שהחמירו על עצמם כדעת בית שמאי כמו שמוצאים במקום אחר* - אלא) מחמת הטעם של בית שמאי ,שאין בהם שום צורך אוכל נפש"; ולכן - ,הרבה מישראל נהגו כמותם להקריבן אחר יום-טוב".

אדמו"ר הזקן מטעים זאת יותר, בכך שסידר את הסעיפים אודות איסור התענית לא לפי התאריכים (קודם מראש-חודש עד ח' בו, לאחר מכן איסור תענית חלום בשבועות ולאחר

חג השבועות

מכן איסור תענית במוצאי חג השבועות), אלא כותב את המנהג שלא להתענות מראש-חודש ועד ח' בו לאחר איסור התענית בחג השבועות ובמוצאי חג השבועות

- בכדי להדגיש, אשר איסור התענית במוצאי חג השבועות בא לאחר הסעיף אודות איסור תענית חלום בשבועות, לא (רק) מצד סדר הזמנים, אלא בהמשך לתוכנו של הסעיף הקודם:

בכך ש,אסור להתענות תענית חלום בחג השבועות לפי שהוא יום שניתנה בו התורה וצריך לאכול ולשמוח בו להראות שנוח ומקובל לישראל יום שניתנה בו התורה לפיכך אינו דומה לשאר יום"טוב ושבתות שמותר להתענות בהם תענית חלום" - מוסבר גם מדוע ,במוצאי חג השבועות אסור להתענות מעיקר הדין, לפי שהיה יום טבוח בזמן שבית המקדש קיים, דהיינו שבו ביום היו מקריבין עולות ראיה...", כפי שאדמו"ר הזקן מבאר תיכף את הטעם של בית שמאי - אך לא מציין מיד שזו דעת בית שמאי, כי גדר זה הינו גם לפי בית הלל (אף שלא בתור איסור), וכנ"ללי.