10

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

ומובן, שטרחה כה עצומה, השתדלות ביגיעה רוחנית להגיע לאחדות זו, שהיא <מרחק רב ביותר" ברוחניות, לבטל כל אפשרות של מחלוקת, כולל מחלוקת לשם שמים, ואפילו בלב בלבד, גרמה לבני ישראל עייפות רבה, ולכן ,לא אמר להו ולא מידי".

ד. ההכנה העיקרית - להגיע לנקודת האחדות

יש להסביר זאת ביתר עומק:

במושג ,חולשא דאורחא" אין הכוונה רק לפגם כלשהו, שעקב חולשתם לא יכלו בני ישראל לעסוק בהכנות לקבלת התורה, אלא בעניננו, הרי זה להיפך: כאן ,חולשא דאורחא" היא מעלה במצבם של ישראל, ואפשר לומר, שהיא נעלית אף יותר מההכנות המאוחרות יותר בימים הבאים.

כדי להבין זאת יש להקדים: אין לשער את המרחק הערכי הרב שבין משה רבינו לבין הפשוט שבפשוטים שבישראל, ואילו כאן נאמר ,ויחן שם ישראל", שכל ישראל - ממשה רבינו ועד לפשוט שבפשוטים - התאחדו באחדות מושלמת - בלב אחד, ובודאי לא באופן של מצות אנשים מלומדה ח"ן, אלא אחדות אמיתית.

ר"ח סיון

ומכך מובן, שאצל ישראל יש נקודה בלב שבה כולם שווים - +כאיש אחד בלב אחד" - הגדול שבגדולים עם הפשוט שבפשוטים. וזהו החידוש של ,ויחן שם ישראל נגד ההר": בעומדם נגד ההר" למען ,קבל תורה מסיני"*:, הרי התגלתה אצלם הנקודה שבלב המשווה את כולם כאחד, וזוהי3 ההכנה העיקרית לקבלת התורה.

ה. החידוש במתן תורה - נתּינת הקדוש-ברוךהוא

ההסבר לכך הוא:

כבר הוסבר מספר פעמים החידוש של מתן תורה,

שהרי, לכאורה: לימוד התורה כבר היה גם בדורות הקודמים, שלפני מתן תורה, ולדוגמא - ישיבת שם ועבר, והאבות שלמדו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, וכן בניהם אחריהם (לפני מתן תורה) עד כדי כך שלא פסקה

הערות

  1. 3. להעיר ממכילתא יתרו יט, ח: לא ענו כו' אלא הושוו כולם לב אחד.
  2. 2. שיחות
  3. 4. אשר בשעת מ"ת, שאז ,וידבר אלקים את כל הדברים .. לאמור" (אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש - ראה לקמן סעיף ה) קבלו זה כל בנ"י ועד שפרחה נשמתם על כל דיבור כו' (שבת פח, ב. - בשבת שם ,יצתה", אבל בתניא (רפל"ד. פל"ו) ובכ"מ הובא ,,פרחה". וראה שמו"ר פב"ט, ד. שהש"ר פ"ה, טז (ג)).
  4. 5. ולהעיר ממחז"ל שע"י השלום והאחדות ד,ויחן שם ישראל" נעשו ישראל מוכנים לתורה (ראה ויק"ר פ"ט, ט. דא"ז פרק השלום. וראה גם תנחומא (באבער) יתרו ט).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.