9

התורה. כנאמר בספרים< שבהיותם במצרים היו בני ישראל שקועים במ"ט שערי טומאה, ובכל יום היתה ספירה ועליה בשערים, עד שלאחר מ"ט עליות התעלו לגמרי - להיות +,ממלכת כהנים וגוי קדוש" בזמן מתן תורה.

כל ה,מסעות" הללו - העליות בעבודת ה' - נעשו באופן מסודר של התעלות מדרגה לדרגה, אך העליה במסע זה מרפידים להר סיני היתה באופן של שינוי עיקרי< - הם עברו שמרחק" רב ברוחניות, והתעלו באיןערוך מעל לעליות בימים הקודמים, ומובן, שזה היה כרוך ב;טירחא" ויגיעה רבה בעבודת ה'.

גּ. חניה זו - באחדות גמורה

את היחודיות של מסע זה מבטאים חז"ל במאמרם הנ"ל, על הפסוק ויחן שם ישראל" - ,כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת"?: ב',שאר כל החניות" היו תרעומות ומחלוקת, ודוקא בחניה נגד ההר התאחדו בני

ר"'ח סיון שיחות ₪

ישראל באחדות גמורה ,כאיש אחד בלב אחד".

ויש לומר: המשמעות של ,שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת" אינה ח"ו כפשוטה, שהיתה בהם מחלוקת בענינים גשמיים וכדומה, אלא הכוונה היא למחלוקת לשם שמים*.

כי עקב התכונות שהטביע הקדועד ברוךךהוא בבני אדם הרי ,אין דיעותיהן שוות"*. ויותר מכך - בתורה עצמה יש דעות חלוקות, ויותר מכך: לא ניתנו דברי תורה חתוכין, אלא כל דבר... מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא", ואלו ואלו דברי אלקים חיים'*. ולפי זה מובן שלפי הטבע דקדושה וסדר הדברים ברוחניות היו ,שאר כל החניות" במחלוקת לשם שמים.

אך בעומדם ,נגד ההר" התרחש אצל בני ישראל חידוש מהותי, להיפך מן הטבע, שהתבטלו אצלם כל חילוקי הדעות והם התאחדו ,כאיש אחד (ויותר מכך) בלב אחד": לא רק כאיש אחד באחדות הנראית בעיני בשר לגבי פעולותיהם וכדומה, שכל ישראל הסכימו להחלטה אחת לגבי העשיה בפועל?*, אלא גם ,בלב אחד" - אחדות מוחלטת, גם בלב, ברגש האדם.