7
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
והקריב עליו קרבן" ועד לאמירת נעשה ונשמע על ידי כל ישראל. ואילו לגבי ראש חודש סיון, יום הגעתם להר סיני, נאמר בגמרא?' ,לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא" (=לא אמר להם מאומה מפני חולשת הדרך): כיון שבני ישראל נחלשו מטורח3 הדרך, התחיל משה*' בהכנות לקבלת התורה רק ביום שלמחרת (ב' סיון).
דבר זה אינו מובן כלל: ידועים דברי חז"ל5', שבצאת ישראל ממצרים היתה להם תשוקה עצומה לקבלת התורה, עד כדי כך שספרו את הימים שנותרו עד מתן תורה. ומובן, שככל
ר"ח סיון שיחות .
שהתקרב יום מתן תורה, כך גדלה תשוקתם. ובודאי שבהגיעם להר סיני, מקום קבלת התורה, הרי התעורר אצל בני ישראל רגש עצום של תשוקה וצפיה לקבלת התורה*'.
ואנו רואים בטבעם של בני אדם, שכאשר אדם חושק ביותר לדברדמה, אין הוא מרגיש כלל את עייפותו, כך שהיא תעכב את השגת חפצו. ובמיוחד כאשר הוא קרוב ביותר להשגת מטרתו - הרי בודאי אין הוא חש אז בעייפות גופו.
ותמוה, שבהיותם <נגד ההר", לאחר כל השבועות והימים של צפיה לקבלת התורה*', יתעכב משה רבינו** בהכנת ישראל לקבלת התורה משום .חולשא דאורחא"?! ויותר מכך, כפי שמדייקים חז"ל - ,לא אמר להו ולא מידי", הוא לא אמר להם אפילו מלה אחת?' בכל עניני ההכנה לקבלת התורה! ואף מצד ישראל: כיצד ייתכן שהסכימו ,לנוח" ולא דרשו ממשה לשמוע משהו, לפחות, אודות קבלת התורה!
ובמיוחד, שלא היתה כאן ;טירחא דאורחא" שגרמה להם חולשה גדולה, כי (א) מרפידים ועד הר סיני אין מרחק רביי. (ב) עצם הליכתם לא היתה
הערות
- 1. בחז"ל ומפרשים עד"ז נקבצו בתו"ש שם עה"פ ובמילואים לשם סכ"ז. וראה לקמן ע' 17 ואילך.
- 2. בשו"ע אדה"ז שם לא הובא ענין זה (רק ש,מיד אחר ר"ח התחיל משה כו"). והטעם בפשטות - כי אדה"ז מביא רק הנוגע לענינו שבשו"ע, הטעם לאי אמירת תחנון בימים אלו. וראה לקו"ש שם ע' 21 הערה 15.
- 3. ראה ר"ח שבת שם. ובמדרש לקח טוב (יתרו שם, *) ,היו טרודים מן הדרך".
- 4. כ"ה בר"ח שבת שם, דהקב"ה אמר למשה אתם ראיתם גו' בר"ח, ו,ההוא יומא לא אמר להו משה לישראל מידי משום חולשא דאורחא וטרחי'". -- ולפי פרש"י שם (סע"ב. וכ"כ בפירושו עה"ת יתרו יט, ג) דמשה עלה רק בהשכמה דיום שני, צריך לומר, שהקב"ה לא אמר למשה לעלות בר"ח (ולמסור מידי לבנ"י) משום חולשא דאורחא (רא"ם יתרו שם. וראה בארוכה השקו"ט במפרשי רש"י שם. חדא"ג מהרש"א שם (פז, א ד"ה בתרי) ועוד. ואכ"מ). וראה לקמן הערה 17.
- 5. ,הגדה" הובאה בר"ן סוף פסחים. ועוד (נסמן בלקו"ש [המתורגם] חכ"ב ע' 128 הערה 2).
- 6. ובפרט עפמ"ש באוה"ח יתרו יט, א. וראה רמב"ן שם.
- 7. אבל ראה פרש"י שבת פז, א ד"ה לכדתניא (וד"ה ששי) ובמהרש"א שם (וכ"ה בחידושי הר"ן שם בשם הרא"ה).
- 8. ראה רמב"ן בשלח יז, ה. ראב"ע בפי' הקצר
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.