4

העיקר בפרשה הוא ,ואתה הפקד את הלוים על משכן העדות... והם ישרתהו... ". ציוויים ואזהרות על ה,הבדלה" = וה,גבולות"< = שהציב הקדוש-ברוך-הוא בין הלויים לבין עם ישראל בכלל'*. ועל ידי כך נמנעת כניסת ,זרים" למשכן.

ולכן מזהירה כאן התורה ,וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם" - אין זו אזהרה רק כדי למנוע את ,והזר הקרב יומת", למנוע ביצוע עבודות הלויים על ידי זר, אלא זהו ציווי בפני עצמו, שחובה להקפיד ולשמור על ההבדל והגבולות שבתוך בני ישראלי3.

ולאחר מכן אומרת התורה ,והלוים יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל": התורה ממשיכה ומדגישה את החומרה של שמירה על המחיצות שנקבעו - ,וחנו בני ישראל איש על מחנהו... והלוים יחנו סביב למשכן..." - ועל ידי כך מובטח שלא יהיה ,קצף".

ואת זאת מדגיש רש"י בדבריו ,אם

תעשו כמצותי - קיום המחיצות - לא יהיה קצף", ומכלל לאו אתה שומע הן, שביטול המחיצות גורם ,קצף" - אלא שאז ה,קצף" הוא רק .בכח". ולפיכך מסביר רש"י ומדגיש ,ואם לאו, שיכנסו זרים בעבודתם זו, יהיה קצף", שרק כאשר ביטול המחיצות מביא בפועל לידי ,יכנסו זרים..." - אז יהיה קצף" בפועל.

ה. ,%כנסו זרים" ולא .והזר הקרב"

לפי זה יובן מדוע משנה רש"י בניסוחו, ובמקום להשתמש בלשון הפסוק ,והזר הקרב" הוא אומר ,שיכנסו זרים בעבודתם זו" - כי שני פסוקים אלו עוסקים בשני ענינים שונים:

הפסוק הקודם דן בעונש המסויים של זר מסויים אשר עבר על החטא של ,קרב לעבודתם זו" העבודה המופיעה בפסוק זה: פירוק המשכן והקמתו.

ולכן נאמר ,והזר", בלשון יחיד, שכן גם יחיד אסור בעבודת פירוק המשכן והקמתו.

ואילו המילים ,בעבודתם זו" שאומר רש"י כאן, בפסוק .ולא יהיה קצף", עוסקות ב,עבודה" של פסוק זה - ,וחנו בני ישראל איש על מחנהו... והלוים יחנו סביב למשכן העדות", שאסור לבטל, באופן כללי, את