386
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה טז
פרקי אבות (פ"ה)
... במשנה ספ"ה דאבות, בן שבעים לשיבה, וביתר ביאור בב"ב (עה, א) איז שיבה פחותה משבעים. וכ'פ בשו"ע יו"ד.ר"ס רמ"ד. אבל בסידור האריז'ל.(בתחלתו - דיני ביהכנ"ס) כתב. דצריך לקום מפני בו ששים שנה (הובא בברכ"י יוייד שם). והוא עפמש"ב בתקוני זוהר (תכ"א ע' נו, א) לית שיבה פחותה משתין כו' בן חמשים לזקנה.
- - כן מוכח טעם האריזיל בשער המצות שלו ובסי הליקוטים. והנה במנחת חינוך מצוה רנ"ז פירש פסק האריז"ל משום דחשש לדעת התרגום. ואולי אשתמיטתי" מש"כ בשעהמ"צ ובס' הלקוטים הנ"ל. ובלא'כ -- מצינו כמה פוסקים דיש להחמיר כדעת הזוהר גם במקום דפליג כל הש"ס, אבל אין סברא כזו בנוגע לפלוגתת התרגום. והש"ס.- 7 : -
ויש לומר דגם הירושלמי והבבלי פליגי בפלוגתת הזוהר והשיס, כי הירושלמי ס"ל דמנו"ן ואילך לא הוי כרת, ולבבלי מסמ"ך ואילך (תוד"ה אשת, יבמות בתחלתה. ועיין מראה הפנים, ירושלמי ריש פיב דמס' בכורים).
ובזה יובן גם כן השינוי בהסוגיות דבסוגיא דבבלי (מו"ק כח, א) איתא: שבעין שיבה. אבל בירושלמי (בכורים) ליתא.
ותיקוני הוהר ה"ה תלמודי' דארץ ישראל, ובמילא אזיל בשיטתי. ויעויין בספרים שהובאו בשדי חמד כללים מע' זקן. ובס' קהלת יעקב
בנועם נודעתי כי הגיע לגיל ששים, לאורך ימים ושנים טובות, ובודאי כמרזיל עביד יומא טבא לרבנן, ומשתתף הנני בזה, אף כי בריחוק מקום.
ידוע המובא בראשונים (ראה מדי"יש שם) כמה גרסאות במשנה סוף פ' ה' דאבות, בו ששים לזקנה, בן ששים לבינה, נן ששים לחכמה, ובכתבי האריז"ל (בן חמשים לזקנה) בן ששים לשיבה (מאורי אור, סוף אות ז', והוא עפ"י מש"כ בתיקוני זוהר, תקון כא', נו, עא', ובשער המצות פ' קדושים). ויהי רצון שכולהו יתנהו בי' ויהיו
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.