383
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
גופא הוכחה שאין זה עצם החיות, ומחולקים לפי האברים שבהם מתלבשים, ועיין תניא פרק נ"א.
ויש למצוא דוגמא לזה בנגלה ובעבודה, שמצד נקודת היהדות אין לחלק בין הגדול שבגדולים להקטן שבקטנים, משא"כ מצד ידיעה והשגה, וה"ה גם בעניני תומ"צ יש כדוגמא זו. וכמו לענין ונקדשתי שצ"ל בתוך עשרה מישראל, שבזה אין לחלק בין משה רבינו להפחות שבפחותים בדורנו זה, כיון שבזה ניתן עצם נקודת היהדות המושרש בכאו"א ועצם החיות של כאו"א, משא"כ מצד רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת, שכמה וכמה חילוקים בהקומה שלימה דעם ישראל.
... אביע ברכותי להבר מצוה של בנו האברך . . שי' אשר ביום ט"ז ניסן יום קצירת העומר.
וייל ע'פ הידוע דקצירת עומר שעורים מאכל בהמה הוא בהחל חרמש בקמה בקומת נפה"ב. והנה הצדוקים ההולכים אחר שכלם אומרים שאין ביכולת האדם וא'א לעבודה זו אלא ממחרת ובתכיפות לשבת כאשר מקודם עולמו הוא בעליי ואין בו מקום לפסולת פרש שבתכם לא נאמר אבל לא כשהוא עסוק מקודם בעניני אוכל נפש שיש לחשוש לפרש וכנפסק בשו"ע סי' תקכ'ט שצריך להיות עומד ע'ג שלא יחטא ובפרט למ"ד שהותרה הוצאה מרה"י לרהיר טורי דפרודא גם שלא לצורך. אבל לא זו היא דרך בנ"י מקבלי עול מ"ש אלא בין בסמיכות לשבת א"ל בין אם גופו מזוכך ביותר שיכול לעלות כמו שהוא השמימה או שהוא אדמוני ואין לו חיים מצ"ע כלל עובד הוא עבודתו עי"ז שמקים עולה של תשובה ועולה של תורה שגם התורה חכ' ובינתכם היא ביר"ש ועומ"ש.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.