377

ספרנום בהל' יסוה"ת וכו' וכבוד חכמי התורה וכו' ובכלל זאת המצוה ג"כ להתנהג בבושת ובענוה כו' אמרו מפני שיבה תקום וכו'.

ג. צ"ע בלקו"ת שה"ש (באור ע"פ שחורה אני רס"ז) שכתב וזהו דקיי"ל בקדושין ל"ב ע"ב דמפני שיבה תקום היינו זקן וחכם.

ד משבח ומעלת הזקן יש להעיר משבת (קנד.) ב"מ (פד.) ב"ר פי'א. תענית (טו.) חולין (כד:) מס' סופרים (פי"ד הי"ז. וגירסת הגר"א שם).

לולא דמסתפינא הוי אמינא דכ"ז נדפס בסעיף זה בטעות, ומקומו לעיל בסעיף ייז [יח] בתחילתו ששם הוכיח שתספורת דכסום יכסמו הוי במספרים.

ס"כ [כ"א]. ומ"ש בטואו"ח וכו' ומגלחים זקנם וכו

כן הוא ג"כ גירסת הרא"ש סוף מס' ר"ה. ובספר בינה לעתים דרוש ב' מביא הגירסא דירושלמי ומגלחים שערם וכו'.

בשד'ח הקשה עוד על האסור דגלוח הזקן גם במספרים, מרש"י כריתות (ה:) ד"יה מספר דפי' בל"א דשקיל במזי'. וגם בזה אפ"ל, דהיינו לבד הה' פאות, וכדי שהמספרים דרך הלוכן, לא יפילו הטיפין היו עולות וכו'. אלא דצע"ק, לפי' הצ"צ דמגולחי זקז דירמי' (מ"א ה') קאי ג"כ אשלא במקום הפאות, והוא סימן אבלות, א"כ למה שקל אהרן למזי' (ומסוף תוכן השו"ת נראה דס"ל להצ"צ דלא נשתנה המנהג מאז ועד עתה). ואולי אפשר לחלק, דכאן במספרים וכאן בתער.

תוכן התשו' בסופו. והרד"ק שם כ' וכו' לדבריו מנהג שנהגו כן אבותינו מזמן קבלת התורה ע"ע וכו'.

צ"ע דלרד"ק, אבלים היו מגלחים זקנם גם אז. גם כל ארץ איטליא וערי אדום היו מגלחים זקנם, וכמש"כ בשו"ת דבר"י (נזכר בראש השו"ת), בשו"ת שמש צדקה חיו"ד סי' ס"א, חת"ס או"ח סקנ"ט ועוד. וא"כ בטל מנהג זה עוד מימי הבינים.

אולי כונתו, דלא ניחא לשנוי דברייתא איירי במספרים דוקא, דלישני' דהעברת שער אינה מד"ת וכו' משמע ליי, דכל ענין העברת שער אינו מד"ת אלא מד"ס, ולא שנא באיזה אופן העבירם. ובזה אתי שפיר דבבריתא הא' תניא המעביר שערו וכו' ולא העברת שער, כיון דל"א אלא בהעבירם באופן א' דוקא בתער. וכן רב ור"י נקטו דוקא מיקל אדם וכו' המעביר שערו וכו', ורק ברייתא זו, דאמרי בכל גווני, דאורי לן חיוב העברת שער בכללותו, תני העברת שער אינו מד"ת וכו'.

המורם מתשובה זו דגילוח הזקן במספרים אף שלא כעין תער אסור מן התורה, וגם חייב מלקות משום לא ילבש גבר (וקצת מספקא לי' להצ"צ בחיוב מלקות). וכ"ז במקום הפאות -- הן לאסור דלא תשתחיתו, הן לאסור דלי"ג, אלא דאנן לא בקיאי במקום הפאות ולכן אסור מספק בכל מקום.