376
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
גם בפסוק ועתיק יומין, שעליו נסמך המ"כ בפי' בב"ר שם (והוא במדרש תנחומא), לא נזכר כלל זקן, ומהמ"כ משמע שהוא מפרש ולבוש לבושי, שכמו שהקי נקרא עת"י כך נאמר על אברהם זקן בא בימים. וגם לאותן הגורסים ומחברים במדת"נ סוף פרשה זו ותחלת פרשה שאחריי, שמביא גם סיפי' דקרא דעת"י יתיב, ע'כ אין כוונתם אלא למראה הלוגן דלבושי' וגו' ושער ראשיי וגו'.
כן ההוכחה דסו"ס זה דא"כ בטלה מצות מפני שיבה וגו', לא זכיתי להביז. דלטעמיך מצות והדרת פני זקן, דקאי אזה שקנה חכמה דוקא, וה"ז אינו ניכר בחיצוניות, אלא דע"כ לומר דבמכיריו דחכם הוא קאי, וא"כ גם ראשי' דקרא מפני שיבה וגו' אוקמי בהכי.
אין לתרץ, דאין מביא ראי' אלא מפשיטות המקרא, וכפשוטו גם פני זקן בשנים. דזה אינו, דלריה"ג (קדושין לב:) דהלכתא כותי', זקן דקרא פי' יניק חכים, וכדמסיק בתוד"ה מאי (לב:) -- ודלא כרש"י ד"ה וריה'ג -- וגם לת"ק דפליג אריה"ג, עכ"פ תרתי בעינן: זקן בשנים וגם בחכמה, וא"כ גם לדידי', במכירו עסקינן, וא"כ גם שיבה
נפרש כן.
ודוחק גדול לומר, דראיתו אליבא דפשטא הוא, דגבי זקן כתיב והדרת, שפיי נשיאות פנים וכבוד, וזה בידו לקיים, לאחרי שיגיע אליו וישאלנו אם ת'ח -- יעוין נדרים (סב.) א"ר שרי ליי לאינש לאודועי נפשיי וכו' ופי' הרא"ש, כדי שלא יזלזלו בכבוד תורתו ויענשו -- אבל מפני שיבה תקום, שהוא ברחוק ד"א, ע"כ דצריך להיות ניכר למרחוק, ואפשר רק ע"י הזקז.
ואולי אפ"ל, דכיון דת"ח צ"ל ניכר בלבושו ובהילוכו (רמב"ם הל' דעות פיה), גם באינו מכירו, ידע אם ת"ח בא לקראתו (יעוין חולין צא. כת"ח נדמה לו).
א יש להעיר, מדעת האומרים (ס' חסידים ס' תקע"ח, ושו"ת בית יודא חיו"ד סכ"ח. ודלא כהלכות קטנות ח"א קנ"ט, דכתב דמסתברא דא"צ) דמצוה לקום גם מפני זקנה. אין הספרים תח"י לעיין בהם, כי מנא לן לחלק בין זקן וזקנה, אתמהא.
ב. בספר המצות להרמב"ם כתב, מצוה ר"ט היא שצי[ו]נו לכבד החתכמים ולקום מפניהם ולגדל אותם, והוא אמרו ית' מפני שיבה וגו' פני זקן וכו'. ולא זכר סתם זקן כלל, אף שהאריך שם בפרטי כבוד ת"ח. כן בראש הלי ת"ת כתב, יש בכללן בי מ"ע א' ללמוד תורה ב' לכבד מלמדי' ויודעיי, ובפנים שם פ"ו ה"א כתב, כל ת'ח מצוה להדרו וכו' אבל בה"ט א' שהוא זקן וכו' עומדין לפניו וכו' ולא זכר ל' מצוה (ויעוין שם בכ"מ. ובשו"ע יו"ד סרמ"ד: מצות עשה לקום מפני כל חכם וכו' וכז מצוה לקום מפני שיבה וכו'. ויעוין ברמב"ן עה"ת ויקרא י"ט ליב). ומשמע דעיקר המ"ע -- גם אליבא דאב"י הוא דוקא בת"ח (וצע"ק לשון הש"ס שיבה כל שיבה במשמע). וא"כ אזדא לה ראי' דלעיל. וכעין סניף לחזק, דהרמב"ם ס"ל דאין המצוה בעיקרה אלא כבוד ת"ח, הוא מ"ש במו"נ ח'"ג פל"ו המצות וכו' אשר
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.