375

דלא אסרה תורה אלא בדרך שעשו עכו"ם, כיון שאין הטעם מפורש בקרא. אבל באמת, אינו מוכרח לומר דהרמב"ם יסבור כן. וכבר פי' בב"י ב"ח וכו' דברי הרמביים באופן אחר. וגם לפי פי' הד"מ וט"ז, אפ"ל דלא אתי הטור לומר אלא דלא נפסוק כן על יסוד דברי הרמב"ם, אבל לא דברירי ליי, דזהו דעת הי"ד.

ס"ח, אלא דכאן אין להזכיר אָסור זה וכו'.

מתרץ בזה הא דל"ח במשנה מכות (כ.) גם לאו דלי"ג. ויעוין ס"ס זה. וצ"ע בלשונו פה, ולקמן דכתב וא"כ לפ"ז וכו' דאין חייב מדאורייתא משום לאו דפאה"ז יש לחייבו וכו', שהוא כמו ענף דא"ח מדאורייתא וכו'. וצ"ע בכ"ז.

סס"ח. ולפ"ז צ'"ל מ"ש במשנה וכו'. וכן צריך לתרץ גם אתו"כ פ' מצורע, הובא לקמן רסי"ח [י"ט].

ולתרוץ הא', הוי מצי למימר בתוספתא דמכות (פ"ד ה"ד) גם בשערות הזקן, יש תולש ב"ש ועובר משום ד' וכו' ומוציא נזיר ומכניס לייג.

ס"ט. מיהו ייל דהעברת שער שייך ג"כ באשה וכו' תדע וכו'.

לכאורה אינה ראי' גמורה מדין דמלקט, דמלקט לבנות מתוך שחורות הוי מטעם אחד הן באשה והן באיש בראש וגם בזקן, והוא כדי שיראה בחור, משא"כ בהעברת שער, דבאשה שמצינו העברת שער בביה"ש וביה"ע, הוא משום דנוי הוא לה, אבל באיש, בהעברת שער הזקן, הוא משום דיראה בחור, ולא משום נוי, דאדרבה נוי הוא לו כשיש לו זקן וכדאיתא ב"מ (פד.). ולקמן ס"י תפס העיקר כטעם הב' דלקמן, ועוד כיון דעכ"פ מנוי האשה הוא וכו'.

ס"ט. דהא בתוס' ל"מ כן, ממ"ש דלכה"פ אסור במספרים מד"ס וכו'.

כנראה ראיתו רק מסתימת לשון התוס', דאל"כ הרי אפ"ל דהתוסי ל"ק אלא דאין להביא ראי' מהש"ס אלא רק דיש אָסור גם במספרים, אבל אין להוכיח שאסור מה"ת, וגם הלשון לכל הפחות מוכח קצת כן.

סַ"י, ודלא כשו"ת מהר"ם אלשקר סל"ה וכו'.

יעוין -- באריכות ע"ז -- שו"ת המחבר בחאה"ע סקל"ט. סס"י. ובלאה"כ בענין פאות הזקן וכו' בפאות הזקן וכו'. ט"ס. וצ'ל בב' המקומות פאות הראש וכו'.

לסי"ד [ט"ו]. לכאורה הראיות שהביא בסעיף זה מהפסוקים דזקני ישראל, הא דראב"ע בברכות (יב: וכח.), בב'"ר ס"פ נ"ח, וב"מ (פז.) אינם עוסקים אלא בחשיבות לבון שערות, ולא חשיבות שערות בפ"ע. והוא כעין ראי' לסתור. ובחדא"ג בב"מ שם כתב, דיצחק הי' ג'כ בחתימת זקן וכו' וע"כ בקש אברהם רחמים וכו' לבון שער וכו', וא"כ הי' לאברהם זקן עוד קודם שאמר לו הק' לבוש לבושי ומוכרח דקאי לבושי אלבון השערות.