374
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
צ"ע בבה'ג, דלגירסא זו מאי משני לוקה מדרבנן, הא רב לגמרי התיר במספרים בכ"א. ודוחק לומר דכונתו לתרץ שעכ"פ לא תהי' פלוגתא רחוקה (שלרב יהא מותר גם מד"ס ולר"י -- מה"ת אסור). ויעוין לעיל סס"ג, ולקמן ס"ט.
רס"ז. וא'כ היה בסך נשא, דלא כשו"ת נו"ב מהד"ת ספ"א ועי' בלח"מ פ"ה מהנ"ז די"ב וכו'.
יעוין בפחד יצחק מע' פאות ושו"ת חיים שאל -- לחיד'א -- ח'א סב"ן דמתירים גם במספרים כע"ת אבל בסם משובח יותר. וקושית הלח"מ, בחפוש מקור לדין הרמב'"ם, בחילוק שבין סם לשאר מעבירין, תירצה הרמב"ם בסה"מ מ"ע צ'ב (הובא לקמן רסט"ו [ט"ז]) שחילוק זה מבואר במכילתא. ובזית רענן -- על הילייש -- פי' הטעם דקיל בסם מפני שאין השערות נושרות מיד. עוד תי' קושית הלח"מ ברדב"ז, ס' בתי כהונה ח' בית ועד, אורח מישור סוף מס' נזיר, פני משה בירוש' נזיר (כנראה כונתו למרה"פ פ"ו ה"ג ד'יה כל) ובסי מרכבת המשנה [שו"ת חיים שאל ח"א סי ב"ז].
ס"ז. אך קשה דא'"כ הו"ל לרב לאשמועינן רבותא יתרה וכו'.
לשיטתי' אזיל, דלסברת היש"ש הוא בהיפך. ס"ס זה.
עם. זה אינו דהא הרמב"ם כתב שגם השחתת פה"ז נאסר משום שעושין כן עבומ"ז וכו'.
ולקמן סס"ט שכן הוא במדרש, תו"כ. והנה מלבד דלכאורה נכון החילוק, דבאיסור לי"ג, דאסורי' במה שלֶבוש שמלת אשה, א"כ מ"ל אם לבשו כדרכו - בתער, או במספרים -- א"ל, סו"ס לבוש הוא בו. ות'ק דראב"י יוכיח, דמחייב רק כשהולך ויושב בין הנשים אח'כ, וא"כ אין נפ"מ, דבין כו"כ תועבה היא, אם ישב אח'כ בין הנשים, אבל בהשחתת פאה"ז, דגם להרמב"ם, האָסור הוא בהשחתת הזקן, וכמש"כ: דרך כעכומ"ז הי' להשחית זקנם לפיכך אסרה התורה להשחית הזקן וכו וכיון דהוא לא השחית -- דאין השחתה וגלוח אלא בתער -- פטור. ומלבד כ'ז, לא זכיתי להבין, דאטו יש להשות טעם שנתן הרמב"ם -- או גם דרשת המדרש - שנלמוד פרטי הדין עי"ז, דאינו אסור, אלא דוקא היכא דשייך הטעם, להא דלא ילבש גבר שמלת אשה שזהו גוף האֶסור, שיהי' דומה לאשה, ואינו טעם לאָסור, אלא פיי וביאור האָסור. אבל בפאה"ז האָסור מבואר בקרא: השחתת פאה"ז, ורק (שהרמב"ם נתן) טעם לזה, מפני שדרך כהני וכו'. והרמב"ם גופא יוכיח, דהתיר בפאות הראש במספרים (הל' ע"ז פי"ב ה''ח), אף שגם בפאה"ר פי' הטעם, משום דרך עכו"ם (רפי"ב שם), ובשער ביה"ש וביה"ע אסור גם במספרים, -- עיין תוכן התשובה סד"ה מסעיי
ודוגמא לדבר דאין סומכין על טעם המצוה, וגם אם היא דרשא דש"ס. בשו"ע סקפ"ג אין חלוק בין פנוי' לנשואה לענין אָסור נדה. ובנדה לא: תניא הי' רמ"א מפני מה אמרה תורה וכו' (ויש לעיין בתוהש"ל ובמנח"י שם).
ובד"מ וט"ז סקפ"א פירשו, דבזה פליג הטור על הרמב"ם, דלא נדרוש לומר,
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.