326
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
דא"ג מה שהביא כת"ר בתשובה זו ראי' דמצה מצ"ע צריך להיות בה טעםייי מחולין קך א', לפלא שלא צייז לברכות ל"ח ב שמפורש הדבר [ש]צ"ל טעם מצה, משא"כ בחולין ששם הטעם שהמחוה אין זה לחם עוני, כסגנון הלשון בגמרא, או משום דלא הוי לחם כלל**** (עיי"ש בהגהות שיטה מקובצת ובצפנת פענח על הרמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז' הלכה ו' והלכה ב').
כן מה שדייק בתשובה שם בדברי הירושלמי מדוע נימא דמצה ישנה לא נזהר
בה מחמץ, הרי מפורש בהש"ס שם שהוא מכיון שלא עשאה לשם פסח (ע"ד משנה
סוכה פרק א' משנה ב') -- ועפ"ז תומתק ראיית הראב'ן, שעד"ז ממש הוא במצת העירוב שכיון שכל השנה אין שומרים אותה מחימוץ גם היא צריכה ביעור.
(ממכתב כ"ז ניסן תשט")
לקראת חג הפסח הבע"ל, הנני בזה לברכו שיחוג אותו בכשרות ובשמחה, ובאשר עיקר המצוה מדאורייתא גם בזמן הזה היא אכילת מצה (כי ענין הפסח תלוי בהקרבת קרבן, ומרור הנה לדעת רוב הפוסקים בזמן הזה הוא מדרבנן) הנקראת מיכלא דהימנותא, ונתבאר באריכות בחסידות אשר על ידי אכילת מצה כפשוטה, בזמן שאכילה זו מצוה, היינו בימי חג הפסח ובפרט בלילה הראשונה דחג הפסח, הנה זה מחזק את כח האמונה, ואמונה פירוש כמובן שמאמינים, וחיזוק האמונה הוא בזה שאין האמונה נשארת במוח ובידיעה אלא שחודרת, היינו זי נעמט דורך, את האדם בנוגע לחיי היום יומי במחשבה דבור ומעשה, ועוד יותר אשר האמונה נעשית התאמתות כמו ראי' בעין בשר הגשמי, אף שבפועל ממש יהי' זה רק לעתיד לבוא בקיום היעוד וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר, אבל ההכנה לזה ומעין זה ישנו גם בזמןז הזה, ומסוגל זה בפרט הוא חג הפסח, וכפשוטו הוא אשר בכל עניני מחשבה דבור ומעשה, הנה לכל לראש יתנהג על פי התורה והמצוה כפי שנתבארו במאור שבתורה זוהי תורת החסידות מבלי לחכות עד שיזכהו השי"ת ויבין הדבר על בוריו.
(ממכתב ט' ניסן. תשי"ב)
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.