323
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
...ובהערות על מכתבו וע"ס סעיפיו:
א. מ"שי דבבבלי רגיל הבטוי חזי ובירוש' חמי כ"כ בערכי מדרש לבַכֶָר ובערוך השלם סוף ע' חם ג'. וראה שם כמה דוגמאות. אבל לפענ"ד יותר מחילוק זה יש כאן, כי חזי הוא ל"מ: מחזה אחזה. ולהעיר גיב ממ"ש בלקו"ת פ' מטות ד"ה עיני כל פ"א.
ב. דהגדה הוא ע"ש והגדת לבנך -- ציינתי בהגדה עם הלקוטים? שכ"כ באבוד' ועוד. ואת"ל דהגדה ש"פ פירושו מדרש ש"פ א"כ אין בכלל זה אלא חלק הגדתנו מעבדים היינו עד ונאמר לפניו הללוי'. ולכאורה לא כן משמע בש"ס וראשונים.
ג. שסימני הסדר הם בחרוזים. וכנראה שבזה מסייע לגירסתנוי רחצהי. ולכאורה אדרבה זהו סיוע לגירסת רחץ, כי אז גם ברך ונרצה נחרזים:
קדש ורחץ מרור כורך
כרפס יחץ שולחן עורך
מגיד רחץ צפון ברך מוציא מצה הלל נרצה.
ד. פסוקי החכם ותם הם בל' יחיד אבל אותו המדבר ברשע בל' רבים.
אולי אפ"ל הטעם כי הסוג דרשע כולל מינים חלוקים בידיעותיהם: חכם, תם ואפילו מי שאינו יודע לשאול, אשר הצד השווה שבהם היא הרשעות. ובמילא נוסח שאלתם ג'כ שווה: מה העבודה הזאת לכם.
-- וראינו במוחש, כי הטוענים בחוזק ביותר מה העבודה הזאת לכם, הם דווקא אלו שגם לשאול אינם יודעים. -
(אלא שלכאורה א"כ הי' ,אחד רשע" צ"ל בא לבסוף. וי"ל).
הרב חדקוב שי' העירני שיל"פ טעמו של חילוק הנ"ל, כי רשעים כשמדברים או שואלים ה"ז בבלבול הסדר ובערבוביא (וע"פ פרש"י דברים א, כב) וכ"א נפרד ומחולק גם עם חברו (וע"פ פרש"י בראשית מו, כז).
בשולי מכתבו שואל במה שהעתקתי* פי' הלבוש בזה שביו"ט א"א ,באהבה מקרא קדש" כי קבלת מצות יו"ט הי' רק ע"י שכפה עליהם הר -- דא"כ א) איך אומרים ותתן ה"א באהבה כו' גם ביו"ט.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.