274

24 לקוטי

ולכאורה, צריך להבין: ר' אברהם המלאך למד ביחד עם רבינו הזקן, ומכיון שכן, מדוע הי' חילוק כזה ביניהם -- שרבינו הזקן הגיע במעט למצב של ,כלות הנפש", עד שהי' זקוק לאכילת ,בייגל" עם חמאה, כדי לקשר את נשמתו בגופו, ואילו ר' אברהם המלאך (שהוא לימד והסביר עניז זה לרבינו הזקן) לא הי" במצב של ,כלות הנפש", כך שהי' יכול להתהלך ולמצוא את רבינו הזקן, ועוד לתמוה על כך שרבינו הזקן אוכל ,בייגל" עם חמאה (כדי להשיב את נפשו שלא יגיע ל,כלות הנפש" ממש)?!

ענינו של ר' אברהם המלאך הוא - בשמו -- ,מלאך", כפי שנקרא (בדור שלאח"ז, ואפילו בדורו) ע"י תלמידי המגיד [וע"ד הידוע בענין ,דייק בשמא"י*]. אמנם, גם ר' אברהם המלאך הי" נשמה בגוף, היו לו ילדים, ונהג באדמו"רות וכו', אבל ביחד עם זה, ענינו הוא -- ,,מלאך". ולכן לא הי' אצלו עניז של ,כלות הנפש" -- להיותו תמיד בתנועה של ,מלאך".

אבל בנוגע לרבינו הזקן -- לא מצינו שיקראו לו בשם ,מלאך" (באופז קבוע ותמידי),

[מצינו לפעמים התואר ,מלאך ה'", אבל, תואר זה לא נקבע להיות ,שםלוואי" לשמו של רבינו הזקן, שם שנקרא בו במשך שלושים יום5, ועאכו"כ במשך

כל שנות חייו, כמו אצל ר' אברהם בנו של המגיד, שבכל מקום נקרא ,ר' אב רהם המלאך"]),

ואדרבה -- ענינו של רבינו הזקן להמשיך את כל הענינים למטה, בעולם המעשה (ו,המעשה הוא. העיקר"*6 דוקא, כידוע* שענינו לעשות בעליתשובה כו'. ומובן, שגם בהתחלת עבודתו הי' מודגש אצלו שכל דבר צריך להיות נמשך למטה. ולכן, בהיותו בהתחלת כניסתו לעולם דתורת הח" סידות, ומה גם שאז נתגלה לו שנד שמתו היא נשמה חדשה כו" - הנה מפני עוצם הגילוי כו' (וביחד עם זה - שענינו להמשיך כל דבר למטה דוקא), כלתה נפשו מפני גודל התענוג האלקי, עד שהוכרח לאכול ,בייגל" עם חמאה, מאכל גשמי שיש בו שמנונית, הקשור עם תענוג גשמי [גשמיות שבגשמיות, ,תוקפא דגופא" למעליותא], שרק עי"ז הי' יכול למנוע שהנשמה לא תפרד מגופו מפני גודל התענוג באלקות.

אמנם, ר' אברהם המלאך הי" זקוק לשמוע ביאור זה מרבינו הזקן, אף שלכאורה הי' יכול לדעת בעצמו את סיבת הדבר -- דמכיון שאמיתית ההשפעה מרב לתלמיד היא באופן שחושי התלמיד נעשים כמו חושי הרב, לכן, התפלא ר' אברהם שרבינו הזקן מגיע ל,בלות הנפש". וזהו תוכן ההסבר של רבינו הזקן, שאצלו יש תנועה של ,בלות הנפש", מכיון שענינו ועבודתו באופן שונה (מענינו ועבודתו של ר'