272

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

272 לקוטי את ר' זירא לדרגא נעלית שלא בערך בלל (עי"ז שגילה לו סודות ורזין דתורה עמוקים ביותר). ועד לפשטות הענין - שדבר זה פעל אצלו פירוד הנשמה מהגוף כפשוטו ממש, וכמו בנדב וד אביהוא.

לכאורה, למאי נפק"מ אם עשה זאת כאשר קם ממקומו או כאשר נשאר לשבת במקומו? והביאור: ,קם" מורה על ענין של עלייתו של רבה לדרגא נעלית ביותר, .,לבסומי עד דלא. ידע". אלא שבנוגע לרבה עצמו, מכיון שהיו לו כלים רחבים יותר, הרי גם כשהי' במצב של ,קם" (עלי' גדולה ביותר גם לגבי דרגתו של רבה), לא הגיע לידי כלות הנפש. משא"כ בנוגע לר' זירא, שלא היו לו כלים רחבים כאלו, הנה כאשר רבה גילה לו את הענינים שהשיג אז (במצב ד,קם") -- כלתה נפשו, ,שחטי" לר' זירא", פירוד הנפש מן הגוף ממש.

ר' זירא מצד עצמו לא ה" עושה פעולה כזו שיבוא ל,כלות הנפש", שכן, ישנו ציווי התורה שלא לשתות יין דרך שכרותו, ובסגנוו האמור -- שהכניסה לפרדס צריכה להיות באופן ד,נכנס בשלום (כדי שיוכל להיות) ויצא בשלום", מכיון שהכוונה היא שיהיו נשמות בגופים דוקא; אמנם, כאשר רבה גילה לו סודות התורה נעלים ביותר -- הביאו רבה לידי מצב של כלות הנפש, ולכן מדייקת הגמרא ש,רבה שחטי'י לר' זירא", היינו, שרבה העלהו (שחטי) והביאו למצב של כלות הנפש, כך שאין זה אשמתו של ר' זירא.

ובנוגע לרבה -- היתכן שהביא את ר'י זירא למצב של כלות הנפש, לאחרי הציווי שהכוונה היא ,לשבת יצרה" נשמות בגופים דוקא?! -- יש לומר, שרבה לא שיער שר' זירא עלול לבוא למצב של כלות הנפש ממש. אמנם, גם לאחרי שר' זירא הגיע למצב של פירוד הנפש מהגוף ממש -- לא ה" זה בסתירה לתכלית הכוונה דנשמות בגופים דוקא, שכן ,למחר" (לאחרי הפורים, כאשר כבר עבר והלך המצב והגילוי המיוחד דפורים) -- ,בעי רחמי ואחיי'", בהתאם לכוונה העליונה - נשמות בגופים דוקא.

= ומה שהי' זקוק לבקשת רחמים דוקאו ..

,בעי רחמי ואחי"" - הרי זה מפני שלאחרי שהנשמה נפרדה כבר מן הגוף ועלתה למעלה, קשה ביותר לפעול עליי שתסכים לרדת שוב למטה, ולכן, הוצרך להיות הענין ד,בעי רחמי ואחייי". וגם ענין זה נפעל ע'י רבה דוקא -- מכיוז שאין חבוש מתיר את עצמו כו'**.

ועפ"ז יובן גם המשך סיפור הגמרא - ,לשנה אמר לי" ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי, אמר ליי לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא".

לא זו בלבד שרבה לא הצטער על המקרה שאירע בסעודת פורים הקודמת, [כשם שלא מצינו שר' אברהם המלאך ביקש את ,סליחתו" של רבינו הזקן על שע"פ סיפור חסידים", במעט הביאו לידי כלות הנפש . .], אלא אדרבה - הוא הזמין את ר' זירא לערוך סעודת הפורים יחדיו בשנה זו, מתוך כוונה שגם בשנה זו יפעל אצל ר' זירא עילוי

הערות

  1. 1. זה עפ"ז יש לבאר את שאר פרטי הדיוקים בסיפור זה:
  2. 2. ,קם רבה שחטיי לר' זירא":
  3. 3. ,רבה שחטיי לר' זירא":
  4. 4. ש"פ שמיני וש"פ תזריע תשד"מ
  5. 5. שיחות
  6. 7. ישעי' מה, יח.
  7. 8. ברכות ה, ב. וש"נ.
  8. 9. ראה לקמן ס"ט.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.