271

בדרגא שלמטה ממנו, הנה הכלים שלהם לא יכלו לסבול את עוצם הגילוי, ולכן הגיעו לכלות הנפש.

ולכן, לאחרי מאורע זה הזהירה התורה ,יין ושכר אל תשת"* ,יין דרך שכרותו"? היינו, שכאשר שותים יין שבתורה, סודות ורזין דתורה, יזהרו שלא לבוא למצב של ,שכרות" ואיבוד בל מציאותו (,עד דלא ידע") עד ל,כלות הנפש", אלא באופן ד,נכנס בשלום ויצא בשלום""", כידוע הפירוש בזהיי שהכניסה צריכה להיות בשלום, באופן כזה שבודאי תהי' היציאה בשלום -- נשמות בגופים. אבל לפני ציווי זה -- הי" יכול להיות הענין ד,שתויי יין" עד למצב של ,כלות הנפש" ממש, ולכן, גם לאחרי זה אמר משה רבינו שעליהם נאמר ,בקרובי אקדש", ,הם גדולים ממני וממך" (כנ"ל).

ו והנה, לאחרי הקדמה זו -- יובן גם תוכן הסיפור אודות רבה ור' זירא:

השם ,רבה" -- מורה על ענין של גדלות, ואילו השם ,ר' זירא" -- מורה על ענין של קטנות, מלשון זעירא:י.

והנה, ,רבה ור' זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי"" -- דמכיון שבפורים צריכים להתאחד כולם יחדיו, ,מנער ועד זקן", ,משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים", רצה רבה (שענינו גדלות) להתאחד עם ר' זירא

(שענינו קטנות), כדי לפעול בו עילוי גדול יותר כו'.

וזהו תוכן הענין ד,איבסום" -- ששתיית היין כפשוטה קשורה גם עם ענין ה,יין" שבתורה, סודות ורזין דתורה* היינו, שבסעודה זו גילה רבה לר' זירא סודות ורזי תורה נעלים ביותר, עד לתכלית העילוי ד,עד דלא ידע", וכל זה -- אצל שניהם (רבה ור' זירא), ששתו יין עד ש,נשתכרו" (שניהם).

אמנם, בנוגע לתוצאת הדברים -- ה" חילוק ביניהם:

ר' זירא, שענינו קטנות (כנ"ל) -- לא היו לו ה,כלים" כדי להכיל גילוי זה, ולכן, הגילוי פעל עליו עניז של כלות הנפש ממש, עד שנפרדה נשמתו מגופו כפשוטו. משא"כ רבה עצמו -- היו לו ,כלים" רחבים, ולכן לא פעל הדבר אצלו תנועה של כלות הנפש.

וזהו הפירוש ד,קם רבה שחטי לרי זירא":

איתא בגמרא* ,אין ושחט אלא ומשך", היינו שתוכן הענין השחיטה הוא - העלאה, שכן, ע"י השחיטה מעלים את הבהמה מסוג החי לסוג המדבר (עי'ז שנעשית דם ובשר כבשרו דהמדבר), וכמבואר בכ"מ** שמטעם זה מותר לשחוט בהמה למרות הענין דצער בעלי חיים -- מכיון שעי"ז מעלים אותה לדרגא נעלית יותר.

ובענינינו: הפירוש ד,רבה שחטיי לר' זירא" הוא -- שרבה משך (שחט) והעלה