259

וזהו מה שהעילוי ד,בהביטי אל כל מצוותיך" הוא ,לא אבוש" דוקא: גם כשיודע רק אותם ההלכות שנוהגים בזמן הזה -- לא יחסר מאומה (אין שום נזק כו') בקיום התומ"צ שלו, אלא שאעפי"כ, יש לו להתבושש, מצד זה שחסר אצלו בעיקר ענינו, הענין ד,אתם עדי"; ודוקא ,אז לא אבוש" - ,בהביטי אל כל מצוותיך".

טזה על פי כל הנ"ל יומתק גם שהקשר דסיום ספר משנה תורה עם התחלתו (,נעוץ תחלתן בסופז וסופז בתחלתן") הוא לא רק עם ההלכה הראשונה של הספר [שבשניהם, בהלכה הראשונה ובהלכה האחרונה, מדובר בענין ידיעת השם, כנ"ל], אלא גם עם הפסוק ,אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותיך" שבהתחלת הספר ממש.

כי ע"י אופן זה בלימוד התורה שענינו הוא (לא שהתורה מלמדת את האדם מה שעליו לעשות, אלא אדרבה) שהאדם נעשה ,עד" על רצון הקב"ה, על רצונו העצמי" שלמעלה משייכות לעולמות - הנה עי"ז נפעל הענין דביאת המשיח", עצם הענין דביאת המשיח שלמעלה מתיקוז העולם.

יז ויש להוסיף, שענין ,בהביטי אל כל מצוותיך" קשור (לא רק עם כללות

הלכות משיח שבסיום הספר, אלא) גם עַם ההלכה האחרונה דסיום וחותם הספר ממש ,ובאותו הזמן לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות".

נקודת הביאור בזה:

בהדרגא דלימוד התורה בתור אמצעי לאיזה עניו אחר -- כמה אופנים. ומהם:

א) לידע את המעשה אשר יעשון, שענינו של לימוד זה הוא כעין הסרת דבר בלתי רצוי (בכדי שלא יכשל באיסור, ועד"ז במ"ע, שלא יקיים את המצוה שלא כתיקונה). ונמצא שלימוד זה קשור עם ענין של ,מלחמה". כלומר, שישנו דבר המנגד, וצריך ללחום עמו ולנצחו.

ועד'"ז הוא גם משארז"ל?" ,בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין" -- לימוד התורה יבכדי לנצח את מלחמת היצר (נצחון בשלימות, שמתבלין את היצה"ר גופא ומהפכים אותו לקדושח').

ב) בכדי לעשות שלום בעולם (שלילת מחלוקת), ,שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם"*.

ג) ,שלום" הוא גם מלשון שלימות. דהעולם כמו שהוא מצ"ע הוא חסר5, וע"י התורה נעשה בו שלימות.

ונמצא שלימוד התורה בתור ,אמצעיי קשור עם א' משלשה ענינים אלו: אופז הג' -- עם ,רעב" (חסרון), שע"י התורה נשלם החסרון שבעולם; אופן הא' -- עם