253
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
להמציא את הנמצאים באופן כזה שלאחרי שנמצאו לא יהיו צריכים אליו.
דאף שע"פ שכל מוכרחת להיות התהוות כל הנמצאים באופן שיהיו תמיד צריכים אליו (וכמבואר בתניא"? דענין בריאת יש מאין מחייב שכח הפועל צריך להיות תמיד בהנפעל להוותו מאין ליש) - הרי, מכיון שהוא ית' הוא ,נמנע הנמנעות", הרי ההוכחות דשכל אינם שום ראיות כלל באיזה אופן היתה הבריאה;
ולכז מוסיף הרמב"ם הוא שהנביא אומר . . והוא שהתורה אומרת כו - שהקב"ה הודיענו ע'"י נביאיו וע"י תורתו שהבריאה היתה באופן כזה ש,כל הנמצאים צריכים לו".
זה ויש להוסיף, שמ"ש הרמב"ם ,הוא שהנביא אומר כו'" -- היא לא רק ראי והוכחה על מ"ש לפנ"ז, אלא שזה (גם) הלכה. והוא דענין זה גופא -- שבאופן פעולת הקב"ה א"א להכריח שום דבר מצד השכל, ועל כל פרט ופרט צריך להביא ראי!: מהתורה -- הוא פרט דמצות ידיעת השם, היינו, שבמצות ידיעת השם נכללת גם הידיעה שהוא ית' הוא למעלה מגדרי השכל.
ויש לומר דהלכה זו מרמז הרמב"ם גם מקודם (בהל' ב') בהלשון ,ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי": בה'א כותב ,והוא ממציא כל נמצא", ,ממציא" לשון הוה, שתמיד (גם לאחר שי"ב) הוא ממציא כל נמצא מאין ליש, ועל זה ממשיך (בה"ב) ,יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי" -- שצריך להיות עליי בדעת':, ידיעה נעלית יותר, שמצדו ית'
הי' אפשר להיות ההתהוות גם באופן שאינו מצוי בהנמצאים? [ורק שכן עלה ברצונו ית' שההתהוות תהי' באופן כזה שבהסתלק כח הפועל ,אין דבר אחר יכול להמצאות"]3.
ח. המורם מכל הנ"ל שבאמונת וידיעת השם -- ג' ענינים:
הערות
- 0. ח"ב פ"ב. וראה בארוכה ד"ה נ"ח תרמ"ג. ובכ"מ.
- 1. ראה גם ,הדרן" על הרמב"ם (קה"ת, ברוקלין, ייא ניסן תשמ"ה) ס"ט, דפירוש ,יעלה על
- 3. ש"פ ויקהל, פ' שקלים, ש"מ אד"ש תשמ"ו
- 4. הדעת" הוא עלי' בדעת, אלא שהביאור שם הוא באופן אחר, כבהערה הבאה,
- 2. ראה ב,פירוש" על הרמב"ם כאן ה"ג.
- 6. ב,הדרן" הנ"ל שם, דפירוש ,יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי" הוא העלי' בדעת שהוא ית' הוא למעלה מבחי' ,מצוי", ,אינו (בגדר) מצוי". ויש לקשר שני הפירושים, כי מה שהי' אפשר להיות ההתהוות באופן שאינו מצוי בהנמצאים (כהפירוש שבפנים, וכדמשמע בה,פירוש") -- הוא (בעיקר) מצד הבחינה ד,אינו מצוי".
- 3. ע"פ מ"ש בפנים יובן מ"ש בספהמ"צ להצ"צ שם (נעתק לעיל הערה 17) דמצות האמונה היא ,שהוא ית' רם ונשגב למעלה מעלה ממדריגת החכמה", ומהמשך הענין שם משמע שמפרש כן בדעת הרמב"ם* -- דלכאורה יוקשה, הרי הרמב"ם כותב שהמצוה היא ,לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא כו'", והיאך אפשר לפרש בדעת הרמב"ם שמצות האמונה היא שהוא ,רם ונשגב כו'"? וע'פ מ"ש בפנים -- אתי שפיר, דפרט זה בהמצוה (שהוא ,רם ונשגב כו") כתב הרמב"ם בה"ב ובה"ד.
- 8. ומה שבהתחלת הענין כותב הרמב"ם ,לידע שיש שם מצוי ראשון כו'" -- אף שעיקר מצות האמונה (לפי ביאור הצ"צ) שהוא רם ונשגב כו' -- יש לומר, כי המצוה היא שגם הענין ד,רם ונשגב" יהי' באופן ד,לידע", ידיעה שכלית (כדלקמן ס"ח), ולכן מקדים הרמב"ם הענין ד,לידע שיש שם מצוי ראשון כו" - כי דוקא לאחרי ידיעה זו אפשר להגיע לידיעה נעלית יותר** (,יעלה על הדעת") שהוא ית' הוא למעלה מגדרי השכל.
- 9. *) וכ"ה להדיא בספהמ"צ מצות אחדות הי גס, סע"א ואילך).
- 10. **) כי ידיעת השלילה באה דוקא לאחרי ידיעת החיוב (וכל מה שה,חיוב" הוא נעלה יותר, ההפלאה דשלילת חיוב זה היא הפלאה נעלית יותר) -- ראה לקו"ת פקודי ג, ד. ושם 1, ג -- ממו"נ (להרמב"ם) ח"א פניז ואילך.
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 151 לקו"ש חכ"ז ע' 253
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.