252
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
22 לקוטי
[כי כל גדרי השכל נבראו ממנו ית', הרי מזה מובן בפשטות שהוא ית' שברא את הגדרים אינו מוגדר בהם ח", וכתשובת הרשב'"א:י הידועה שהוא ית' ,נמנע הנמנעות", שלפניו ית' אין שייך ח"ו שום דבר נמנע] -
הרי הידיעה דשלימות זו היא רק כמו שהקב"ה צמצם את עצמו כביכול להיות ,שלם" גם בגדרי השכל, אבל פשוט שאינה מבטאה כלל וכלל אמיתית ענין השלימות שלמעלה מגדרי השכל,
הדון על הרמב"ם
ועאכו"כ שאין זו ידיעה כלל בעצמותו ית', שאינו מוגדר כלל בהתואר דשלימות (גם לא בשלימות נעלית ביותריי).
וזהו< מה שהאמונה במציאותו ית' שלפני הציווי היא השורש והסיבה להידיעה (שנצטוינו לידע) ,שיש שם מצוי ראשון כו" (דסיבה היא למעלה ממסובב) -- כי האמונה במציאותו ית'י (ידיעה כללית שיש אלוקה) היא בעצמותו ית'.
וכ עפ"ז יובז מ"ש הרמב"ם (שם היד) ,הוא שהנביא אומר* וה' אלקים אמת, כאמיתתו, והוא שהתורה אומרת* אין עוד מלבדו כו'" -- דלכאורה אינו מובן: הרי הענין דאמיתתו ית' הסביר כבר מקודם (ה"ג) ע"פ שכל, דמכיון ,שכל הנמצאים צריכים לו והוא ב"ה אינו צריך להם ולא לאחד מהם, לפיכך אין אמיתתו כאמיתת אחד מהם" -- וא"כ מה כוונתו בזה שמוסיף ,הוא שהנביא אומר כו' שהתורה אומרת"?!
והביאור בזה: מכיון שהוא ית' אינו מוגדר בשום גדר ח"ו -- הרי ביכלתו
הערות
- 1. (מקודם) היאך יבחור האדם הוא מפני שלגביי יתי היתה-כבר. הבחירה--- .הרי זה /ממש-כמו הידיעה הבאה אחר הבחירה. וכמבואר כל זה בארוכה במדרש שמואל על מס' אבות פ"ג מכ"א בשם הר"ם אלמושנינו (הובא בתויו"ט שם). ולמה כתב הרמב"ם ש,תשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה כו' אין בנו כח לידע כו'"? ולאידך, באם ישנה סברא השוללת את תירוץ הנ"ל (ועכצ"ל שהיא סברא פשוטה, שלכן לא הוזקק הרמב"ם להוסיף ,הסבר" בהקושיא דידיעה ובחירה) -- היאך לא עמד הר"ם אלמושנינו על סברא זו?
- 2. ויש לומר הביאור בזה: כלל הנ"ל שידיעה מסובבת מהדבר שיודע -- הוא ע"פ גדרי השכל. ומכיון שהוא ית' אינו מוגדר בגדרי השכל -- הרי ידיעתו ית' היא לא מצד הדבר שיודע, כי אם, שיודע מצד עצמו. ורק לאחרי שצמצם עצמו כביכול בגדרי השכל -- הנה ידיעה זו (שלאחרי הצמצום) היא מסובבת מהדבר (אלא שמ"מ גם בבחינה זו הוא יודע את העתיד להיות, כי ,לפניו ית' אין קדימה ואיחור", כנ"ל). ועיין בתו"א וירא (טו, א) בעניז דעת עליוז ודעת תחתון, די"ל שהם ב' הבחינות דלעיל.
- 3. ועפ"ז יש לומר, שהר"ם אלמושנינו מדבר בענין הידיעה שלאחרי הצמצום, משא"כ הרמב"ם (בהלי תשובה שם) מדבר בעניז הידיעה שלפני הצמצום.
- 5. סתי"חת -- הובאה בס' החקירה להצ"צ לד, ב. ובכ"מ.
- 5. וע"פ מ"ש לקמן בפנים, יש לומר דמ"ש בכמה ספרי חוקרי ישראל (הובאו בספר החקירה שם) דיש לנמנעות טבע קיים בחיק הבורא -- כוונתם היא להבורא ית' כפי שצמצם עצמו בגדרי השכל.
- 6. ונוסף לזה: מצד בחינת האלוקות שלמעלה מגדרי השכל -- איגו מוכרח גם שיהי' שלימות זו (נוסף על מה שאין זה ענין של שלימות לגבי') דכל
- 7. מה שזולתו צריך במציאותו אליו, כי מצד בחינה זו ביכלתו ית' להוות דבר שלא יצטרך במציאותו אליו, בדלקמן ס"ו,
- 7. ולכן, גם לפי מ"ש בספהמ"צ להצ"צ שם, דענין שלימות מציאותו (שעל זה היא מצות האמונה) הוא (לא הענין ד,מחוייב המציאות" סמ"ש האברבנאל, כי אם) ,שהוא ית' רם ונשגב למעלה מעלה ממדריגת התכמה" -- האמונה שמצד הציווי היא למטה מהאמונה שלפני הציווי. כי גם הענין ד,רם ונשגב למעלה מעלה ממדריגת החכמה" הוא תואר של ,שלימות" (והוא בחי' סובב כל עלמין, כמ"ש בספהמ"צ שם), משא"כ האמונה שלפני הציווי היא (כנ"ל הערה 13) בעצמותו ית'.
- 8. ירמיל 22
- 9. ואתחנן ד, לה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.