251
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
תפיסא, בדוגמת דבר הנמצא בהישג ידו, ואילו ,,כמים לים מכסים" מורה על עניז שלמעלה מתפיסת האדם, שלכן, המשל לזה הוא ממים שמכסים את מציאות הים וכל אשר בו, וכז הוא בנמשל -- שהעניז ד,דעה את ה'" נשאר למעלה ממציאותו והשגתו, וא"כ, מדוע מסיים הרמב"ם בענין ד,כמים לים מכסים" -- בהמשך לביאור העילוי דהשגת אלקות לעתיד לבוא, ש,ישיגו דעת בוראם"?
ד. ויובן כל זה בהקדים הידוע שהגדר דמצות ידיעת השם הוא לא לידיעה שהוא ית' נמצא -- דמכיוז שכל הגדר דמצוה זו שייך רק לאחרי הידיעה שיש אלוקה (מצוה המצוה), הרי על ידיעה זו גופא לא יתכן לומר שהיא מצוה. ובלשון האברבנאל'': ,כאשר נניח אמונת מציאות הא-ל מצוה כבר נניח אמונת מציאות הא-ל קודמת לאמונת מציאות הא-ל".
ומיש הרמב"ם שמצוה ראשונה היא ,לידע שיש אלוקה" -- מבאר האברבנאל?י וז"ל: ,והמצוה הראשונה היא שנאמין שהאלוקה ב"ה שכבר ידענו שהוא נמצא, מציאותו היא היותר ראשון והיותר שלם אשר בכל המציאות . . כי הוא אינו צריך במציאותו לזולתו וכל מה שזולתו צריך במציאותו אליו כו'".
דזהו מ"ש הרמב"ם שהמצוה ,לידע" היא (לא רק שיש אלוקה בכלל, כי אם) שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא, ומוסיף: וכל הנמצאים כו' לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו, די"ל
שכוונתו בהוספה זו היא להדגיש ש,כל מה שזולתו צריך במציאותו אליו".
ה והנה יש לומר, שידיעת מציאותו ית' שלפני הציווי (,שכבר ידענו שהוא נמצא"), מכיוז שהיא הסיבה להידיעה שמציאותו היא היותר שלם כו' (שהרי הקיום דמצות ידיעה זו הוא מסובב מהאמונה בהאלוקה, מצַוה המצוה) - היא נעלית יותר מהידיעה שמציאותו היא היותר שלם כו''.
והביאור בזה: שלימות זו דמציאותו ית' (מה שהוא אינו צריך לזולתו, וכל מה שזולתו צריך במציאותו אליו) - הוא שלימות שע"פ שכל. ומכיון שהקב"ה אינו מוגדר בשום גדר ח'ו, גם לא באותם הגדרים שע"פ שכל הם מחוייבים*:
הערות
- 1. 00-77-7777
- 2. נ) בספר ראש אמנה פ"ד -- הובא בספהמ"צ להצ"צ מצות האמנת אלקות בתחלתה (מד, ב). וראה גם השגות הרמב"ן לספהמ"צ להרמב"ם מ"ע א - הובא בספהמ"צ להצ"צ שם.
- 2. הובא בספהמ"צ להצ"צ שם (מה, א) ובספהמ"צ שם מבאר באו"א, כדלקמן הערה 17.
- 4. ש"פ ויקהל, פ' שקלים, ש"מ אד"ש תשמ"ו
- 3. ואף שמפשטות לשון האברבנאל שם (וכן מלשון הצ"צ שם) משמע להיפך, שהאמונה שעלי" בא הציווי היא נעלית יותר מהאמונה שלפני הציווי -- יש לומר, שזהו בענין הגילויים. דמכיון שהאמונה שלפני הציווי היא רק ידיעה כללית שיש אלוקה (מבלי להכנס לשום פרטים) -- הרי בידיעה זו אין נרגש העילוי וההפלאה דאלקות. אבל אעפ"כ, מכיוז שכל הגדר דעילוי והפלאה הוא רק בבחינת הגילויים, משא"כ בעצמותו ית' -- הרי אדרבה, הידיעה הכללית שיש אלוקה (אלוקה סתם, בלי שום תיאור של עילוי והפלאה), ידיעה זו דוקא היא בעצמותו ית'. ועיין בתו"א וירא יד, ב.
- 4. ועפ"ז יש לבאר מ"ש הרמב"ם (הל' תשובה ספ"ה) בענין השאלה ד,ידיעה ובחירה", ש,תשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה כו'" וש,אין בנו כת לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים" (וראה בהשגת הראב"ד שם)
- 7. -- דלכאורה תמוה, הרי מובן בפשטות, שבידיעת איזה דבר -- איז הידיעה סיבה להדבר, אלא להיפך, הידיעה מסובבת מהדבר. ואותו הדבר הוא (לכאורה) בענין ידיעת הקב"ה, דמה שיודע גם העתיד להיות, הוא מפני שלגבי' ית' ישנו כבר הדבר, מכיון ש,לפניו ית' איז קדימה ואיחור שאינו בחוק הזמן". ועפ"ז, ה,קושיא" (מדוע הידיעה אינה מכרחת את הבחירה) מעיקרא ליכא, דמכיון שמה שהוא ית' יודע
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.