243

אלא שעצ"ע: מדוע בחר הרמב"ם ב(לשון) הספרי ולא בהש"ס הנ"ל?

ויש לומר נקודת הביאור*: ספר משנה תורה הוא ספר ,הלכות הלכות"*. שמזה מובן, שכוונת הרמב"ם בהביאו מחז"ל ד,שלשה כתרים כו'" היא לא רק כדי להדגיש המעלה והגדלות שבתורה (ואפילו גם לגבי כהונה ומלכות), כ"א משום שזהו נוגע להלכה.

ועפ"ז יש לבאר מה שהרמב"ם בוחר ב(לשון) הספרי ,שלשה כתרים", ולא ב(לשון הש"ס) ,שלשה זירים -- כי הנפק"מ להלכה מהענין ד,כתר תורה" מודגשת יותר בהלשון ,כתרים", ,כתר תורה" (כדלקמן סעיף יא).

ט. ה,הלכה" בקשר להענין ד,כתר תורה" מבוארת היא בהרמב"ם בהמשך הפרק, שבו מזכיר שלשה תנאים הנצרכים כדי ,להיות מוכתר בכתר תורה":

(א) ,לא יסיח דעתו לדברים אחרים ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת"*. (ב) שמא תאמר עד שאקבץ ממון אחזור ואקרא עד שאקנה מה שאני צריך ואפנה מעסקי אחזור ואקרא, אם תעלה מחשבה זו על לבך אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולםיי. (ג) מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה כו' אלא בתלמוד תורה ודברי תכמה'*.

וצריך ביאור: בפרק זה מונה הרמב"ם עוד כו"כ תנאים הנצרכים כדי שדברי תורה יהיו ,מצויים וקיימים" אצל האדם -- כמו: לא בגסי הרוח היא מצוי' כו'**; האדם צריך להסיר ,התאוות ותענוגי הזמן מלבו"*; אין ד"ת מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן5; כל המשמיע קולו כו"% -- ובכל אלו לא הזכיר הרמב"ם שהוא ,מוכתר בכתר תורה", משא"כ בג' תנאים הנ"ל.

ויש לומר הטעם בזה: העלוי ד,מוכתר בכתר תורה" הוא בזה - שהאדם שקוע כל כך בתלמוד תורה עד שזה נעשה כל מציאותו. כלומר: לא זו בלבד שלומד תורה, ועוד זאת ש,תלמודו מתקיים בידו" -- אבל עדיין אפשר להפריד בין מציאות האדם הלומד והדברי תורה שלמד, הוא מציאות בפני עצמו שיש לו ,רכוש", ,קנה" דברי תורה (עד ש,תורה דילי' היא"?) -- כ"א שהוא מוכתר (ומסובב) בדברי תורה באופן שזה נעשה מציאותו ועצמותו".