221
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שונים במצות הצדקה - כאשר העניים הנצרכים נמצאים לפניו או שהוא רוצה לחלק את הצדקה מעצמו - אלא יש ביניהם הבדל בהגדרת המצוה של ערכין וחרמין לעומת הגדרת מצות
הצדקה*:
מהות מצות ערכין וחרמין היא, כפי שמסביר הרמב"ם שם בהלכה הקודמת": .ההקדשות וחרמין
והערכין מצוות וראוי לו לאדם להנהיג עצמו בדברים אלו כדי לכוף יצרו ולא יהיה כילו". כלומר, בנתינה של ערכין וחרמין מודגשת התועלת עבור הנותן*:, ולא הנחיצות עבור המקבל.
לעומת זאת, בפירוש המשניות, לגבי צדקה וגמילות חסדים, מודגש יותר במהות המצוה הצורך של המקבל, שהנתינה היא למלא ,די מחסורו" של העני, כדברי הרמב"ם9 +מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני"?*.
ולפיכך, בהלכות ערכין וחרמין מתבטא הרמב"ם בלשון סתמית: ,אל יפזר יותר מחומש", ללא פירוט של הבדלים ויוצאים מן הכלל, שאדם לא יתן יותר מחומש אפילו לפי מדת חסידות, כי במקרה זה, כפי שמדגיש הרמב"ם, אין כאן מדת חסידות'. ואילו בפירוש המשניות, כאשר מדובר על מצות הצדקה, שבה חשוב יותר צורך העני, הרי שם מוסיף הרמב"ם שאפשר לתת יותר מחומש, למרות שאין חייבים - לפי מדת חסידות?*.
ה. הבדלי ניסוח בהתאם למהות הענין
בכך אפשר להסביר הבדלים בדברי הרמב"ם בין שני מקומות אחרים:
א) בהלכות מתנות עניים'3 כותב
הערות
- 6. גם כשאין עניים לפניו - ראה לקמן הערה 36.
- 7. הלבה יב.
- 8. ראה גם שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ג.
- 9. הל' מתנות עניים רפ"ז.
- 0. וראה שאילת יעבץ (ח"א סוס"ג) דמפשטות לי הרמב"ם מובן דבידו משגת אין בזה כלל הגבלות דמעשר וחומש וצריך ליתן להעני כדי צרכו גם אם הוא יותר מחומש (אלא שמפיה"מ פאה שם לא משמע כן). ע"ש בארוכה.
- 6. וראה גם מכתב כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (סה"מ תש"ט ע' 21. אגרות קודש שלו ח"א ע' קלח. ועוד) כל מצוה יש לה גבול ומדה כו' ומצות
- 7. בחוקות' ג שיחות -
- 8. הצדקה אין לה שיעור וכמש"כ בשו"ע יו"ד רסרמ"ט שיעור נתינה כפי צורך העניים, בל"ג (וראה שם ע' 17. אגרות קודש שם ע' פה).
- 1. בשו"ע אדה"ז או"ח שם שבכדי ,שתקבע בנפשו מדת ורב חסד כו'" (ולא יהי' כילי) ,,יפזר ויתן ממון הרבה לעניים כו'" - והיינו גם יותר מחומש (אלא של,אחר שתקבע בנפשו מדה זו לא יפזר יותר מדאי שזו אינה דרך טובה ותקנת חכמים שלא יבזבז יותר מחומש"). וי"ל דהרמזב"ם בהל' ערכין וחרמין מדבר לא בתחילת עבודתו בכדי לקבוע בנפשו כו' (כבשו"ע אדה"ז שם) כ"א בסדר והנהגה הקבוע, ,וראוי לו לאדם להנהיג עצמו".
- 2. להעיר מצפע"נ הל' מת"ע (פ"ט הי"ט). שו"ת שלמת יוסף (סט"ז אות ג) במש"כ בדעת השאילתות.
- 3. פ"ז ה"ה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.