213
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
8 לקוטי
הוידוי (בדיבור*):
עיקר החיוב של וידוי הוא, כנ"ל ברמב"ם: ,להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו" - הדיבור מגלה את התשובה שבלב. וכפי שה'חינוך''3 מבאר באריכות יותר: ,לפי שבהודאת העוון בפה תתגלה מחשבת החוטא ודעתו שהוא מאמין באמת כי גלוי וידוע לפני האדל ברוך הוא כל מעשהו כו'".
עָנין שני בוידוי הוא, שהוידוי עצמו - אפילו לפני שעשה החלטה גמורה בלבו לעזוב את החטא - מעורר אצלו את רגש התשובה, וכנ"ל,
בחוקות' ג
שדיבור מעורר את רגש הלבי5.
וענין שלישי בוידוי הוא, שהוידוי גופא הוא ,מעשה" של תשובה*: לומר בדיבור ,אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי ניחמתי ובושתי במעשיי ולעולם איני חוזר לדבר הזה"?* (וכיוצא בזה), אפילו אם אז עוד ,לא גמר בלבו לעזוב", אבל הרי זה פועל בשעת מעשה באדם, לחוש רגש של בושה על העבר, (ועל כך שדיבורו אינו בהתאם לרגש הלב שלו). ולכן נחשב וידוי זה כמעשה של טבילף* (שהיא - בכלל - מטהרת מטומאה).
3 ע"ד מחז"ל קול מעורר הכוונה (ראה טושו"ע (ואדה"ז) או"ח סס"א ס"ד (ס"ה). ב"י לטאו"ח סק"א. ט"ז שם סק"אדג. שו"ע אדה"ז שם ס"ג. ר"ח שער הקדושה ספט"ו - הובא בשל"ה שער האותיות (פב, ב). וראה אוה"ת וארא ע' קעו ואילך. סה"מ תרנ"ט ע' ו).
הערות
- 0. להעיר על השינויים ברמב"ם: בריש הלי תשובה ,חייב להתודות .. זה וידוי דברים .. וכן בעלי חטאות כו' עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים .. מחוייבי מיתות .. עד שיעשו תשובה ויתודו. וכן החובל כו' עד שיתודה וישוב כו'". רפ"ב ה"ב: ,וצריך להתודות בשפתיו כו'", בה"ג ,כל המתודה בדברים", וברפ"ז ,ולהתודות בפיו
- 2. מחטאיו כו". וראה מנ"ח ריש מצוה שסד. ואכ"מ.
- 1. מצוה שסד. וראה חובת הלבבות שער הבחינה פ"ה.
- 2. להעיר מחידושי בית יעקב על הרמב"ם (מהר"י בי רב, נדפס ברמב"ם הוצאת פרדס) הלי תשובה, פ"ב ה"א. ספר יד הקטנה הל' תשובה פ"א ה"ב סק"ד*. מהר"ם שיק על תרי"ג מצות מצוה שסה.
- 5. *) ומתרץ עפ"ז ל' הרמב"ם ,,טובל ושרץ בידו", שנחשב כטבילה (כדלקמן בפנים). ומאריכות דבריו משמע שקאי גם במי שאין בלבו שום חרטה כו" (ע"ש), ע"ד אופן הג' שבפנים.
- 4. להעיר מדרך מצותיך מצות וידוי תשובה פ"א: ע"י החרטה שהוא עקירת הרצון מן החטא בזה מוציא הנפש מן הקליפה כו' אך כדי למחות גופה הוא ע"י וידוי דברים דעקימת שפתיו הוי מעשה ובזה הוא ממחה גופה והי' כלא הי'.
- 5. לשון הרמב"ם בריש הל' תשובה ,כיצד מתודין אומר" ומסיים ,וזהו עיקרו של ודוי".
- 6. עפ"ז יומתק לשון המאירי (חבור התשובה מ"א פ"ט (ע' 191)) שלאחרי שמביא דברי הרמב"ם הנ"ל כתב: ומה מאוד נאות המשל לפי הנמשל כי הטבילה במים הוא דמיון על התשובה, ותפיסת השרץ הוא דמיון על היות מחשבתו לשוב לחטאו, וכשם שהטובל ושרץ בידו לא תועיל לו הטבילה גם בעת היותו במים כן התשובה בלתי גמר המחשבה בעזיבת החטא לא תועיל גם בעת התשובה כו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.