207

הנ"ל, כי (מלבד שלפי זה היה לרש"י לבאר גם כיצד המילים הקודמות בפסוק ,,אף אני אלך עמם בקרי", הינן ,מידה טובה לישראל", הרי) מפירוש רש"י עצמו על ,והבאתי", מוכח להיפך: רש"י מביא ראיה (ש;אני איני מניחם אלא מעמיד אני את נביאי ומחזירן כו'") מהפסוק? ,והעולה על רוחכם... אם לא ביד חזקה..."*, מכך מובן כי קודם שנתקיים ,והבאתי..." טרם היה כל ענין של תשובה (אשר לכן נדרשת ,יד חזקה").

יתירה מזו: כאן ממש ממשיך הפסוק ואומר ,(והבאתי...) אז יכנע לבבם הערל", זאת אומרת, כי רק ,אז" - לאחר ,והבאתי..." - יקויים ,יכנע לבבם הערל" ענין התשובה. ואם כן,

בחוקות' ג

אי אפשר ללמוד בפשוטו של מקרא, ש,והבאתי... " הוא ,יעוד טוב" שכר על ,והתודו..." - תשובה שלפני כן.

וחוזרת הקושיא למקומה: מכיוון שכבר קודם היה ,והתודו את עוונם..." מדוע צריך להיות אחר כך ,אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם..." ורק ,אז" - לאחר מכן - ,יכנע לבבם הערלו?

ב. לפי רש"י הכפרה אינה כתוצאה מהתשובה אלא ,ביסוריהס"

הדבר יובן בהקדים חילוק כללי בין פירושי ה'תורת כהנים' לבין רש"י בפסוקים אלה:

ב'תורת כהנים, הן על הפסוק ,והתודו..." והן על הפסוק ,אז יכנע לבבם הערל", הוא מקדים ,לצד התשובה הם הדברים", כלומר, כאן מדובר בעיקר על יהודים שכבר עשו תשובה. אך רש"י לא מביא מה'תורת כהנים' ענין זה אשר ,,לצד התשובה הם הדברים".

לאידך, על המילים ,ואז ירצו את