191
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
בחוקות: *
א. הסתירות לפסק הרמב"ם שלעתיד ,עולם כמנהגו נוהג"
בפרק הסיום של הלכות מלכים! אומר הרמב"ם: ,אל יעלה:? על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהגי, וזה שנאמר בישעיהי וגר זאב .. משל וחידה .. שיהיו ישראל יושבין לבטח עִם רשעי עכו"םי (=עובדי כוכבים ומזלות, גויים) המשולים כזאב ונמר,
שנאמרף זאב .. ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר .. שנאמרי ואריה .. וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים. ובימות המלך המשיח ידע לכל לאי זה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן".
ולאחר מכן ממשיך* הרמב"ם ,אמרו חכמים? אין בין כו'", וכדלקמן סעיף ח'.
לדעת הרמב"ם הנ"ל - שבימות המשיח לא יתבטל ,דבר ממנהגו של עולם .. אלא עולם כמנהגו נוהג" - מוצאים לכאורה סתירות"', ומהן: המאמר ב'תורת כהנים''' בפרשתנו על הפסוק?' ,ועץ השדה יתן פריו" - ,ומנין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות? תלמוד לומר: ועץ השדה יתן פריו"; בדומה לכך נאמר בסוף מסכת כתובות: ,אמר רב חייא בר אשי אמר רב: עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות, שנאמר'': כי
הערות
- 1. *) הדרן על הרמב"ם (וסיום מס' כתובות).
- 1. פי"ב ה"א.
- 2. ראה בפי' ואם יעלה על הדעת - ברמב"ם רפ"א (הדרן לרמב"ם (קה"ת, ברוקלין, יא ניסן תשמ"ה) ס"ט).
- 3. וכ"ה בהל' תשובה פ"ט בסופו (,במנהגו הולך"). פיה"מ סנהדרין - הובא לקמן הערה 77.
- 4. יא, ו
- 6. - מה שהקשה הרמב"ם ממה שנאמר בישע" = ולא הקשה ממש"נ בתורה (פרשתנו כו, 0 ,והשבתי חי" רעה" (וכהשגת הראב"ד, הובא לקמן בפנים ס"ג) - כי פסוק זה אפשר לפרשו כהרמב"ן עה"פ (וראה אגרת תחיית המתים להרמב"ם) ,שלא יבואו חיות רעות בארצכם כי בהיות השובע וברבות הטובה והיות הערים מלאות אדם לא תבואנה חיות בישוב". ולפ"ז אינו ביטול מנהגו של עולם ואין צריך לדחוק בכתוב שנאמר דרך משל. וראה לקמן בפנים סעיף ג.
- 65. שינוי הצענזאר וצ"ל ,גויים" או ,אומות העולם".
- 6. ירמי' ה, ו.
- 7. ישעי' שם, ז.
- 8. שם ה"ב. וכ"ה במקומות שבהערה 3.
- 09. ברכות לד, ב. וש"נ.
- 0. וראה דברי הרמב"ם עצמו בזה (אגרת תחה"מ שלו אות ו' (הובא לקמן סט"ז)).
- 1. הובא בפרש"י עה"פ.
- 2. כו, ד.
- 3. יואל ב, כב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.