181

ש,דין ההקדש .. אינו כדין ההדיוט בקנייתו, שאילו אמר אדם כל מה שתלד בהמתי יהיה הקדש .. חייב לקיים דברו" - משמעות חידוש זה בעבודה הרוחנית היא:

כאשר יהודי אינו מגיע אפילו לדרגה שבה הוא מסוגל להקנות .גוף לפירותיו" - אין לו כלל שליטה על ה,גוף" של מדותיו, ואפילו לא לגבי ,פירותיו", כך, שלכאורה, אין הוא יכול ,להקנות" את .פירותיו", פעולותיו, שלא באו לעולם, ולכן עליו לעבור מחדש בכל מעשה מלחמה עם יצרו, כדי שהמעשה יהיה כרצון קונו -

הרי, דברים אלו אמורים כאשר מדובר על קניית הדיוט, אשר ,אין אדם מצווה להקנות", כלומר, על דברי הרשות של האדם. ואילו כאשר מדובר על ,דין ההקדש", ענעי קדושה, החלטות טובות בעניני תורה ומצוות, אשר ,הוא מצווה לקיים דבריו", הרי גם כאשר אין מתבצע ..קנין" לגבי ה,חפצא", שמחוץ לאדם, בכל ואת חלה חובה על האדם, ה/,גברא", לקיים דבריו, ויש לו לכך סיוע ונתינת כוח.

ההסבר לכך הוא:

דברי הרשות> של האדם קשורים בעיקר לגופו ולנפשו הבהמית, המתאוה אליהם בטבעה, מצד קיומה

וחיותה", אך הנפש האלקית יכולה להביא לידי כך שמעשים אלו ייעשו ,לשם שמים"*י. אך גם אז הם נשארים ,מעשיך"* של האדם, דברי רשות, פעולות מצד הגוף וכו'.

לעומת זאת, עניני תורה ומצוות הם מלכתחילה מצד הנשמה. אך היצר הרע מנסה להפריע ליהודי בקיום המצוות. והמצוה נעשית לאחר שהנשמה כופה את היצר, עד ל,תשש יצרו"9, כדי שהנשמה תוכל לקיים את המצוה'ל.

וזהו ההסבר להבדל שבין ,הדיוט" לבין ,הקדש":

כאשר יהודי מחליט החלטות טובות לגבי דברי הרשות שלו - ,קניית הדיוט", הרי כיון שענינים אלו הם בעיקר מצד הגוף והנפש הבהמית, ולאדם אין שליטה על ה,גוף" של יצרו הרע, לכן לא נוצרה כאן חובה ,ושעבוד, כי דבר זה אנו בבעלותו'*.