173

8 לקוטי

על ידי ,מסור עצמך" של האדם", שכאשר רואים שיהודי מוכן למסור את נפשו, מתקדש שם ה' בעולם**.

6) עפ"ז יומתק זה שרש"י כותב פירושו על ,ונקדשתי" תוך ד"ה ,ולא תחללו" - להדגיש, שתוכן מצות ,ונקדשתי" (אף שנאמר בל' נפעל) הוא דוגמת הציווי ,ולא תחללו", שהחילול בא ע"י פעולת האדם - (בל' רש"י) ,לעבור על דברי מזידין"*.

*36) אבל פשוט, שע"פ פשוטו של מקרא אין מקום כלל לומר (כנ"ל ס"ה ברמב"ם) שהריגת איש ישראל בגלל אמונתו בה' כו' הו"ע של קידוש השם - שהרי אדרבה: דבר כזה פועל היפך קידוש שמו ית' בעולם, ובלשון הכתוב (תהלים עט, ') ,למה יאמרו הגוים אי' אלקיהם".

ועוד יש לומר (באו"א קצת מהמבואר בפנים) - שעיקר ענין קדה"ש ע"פ פשש"מ הוא (רק) זה שהקב"ה עושה לו נס ומציל אותו (ע"ד הנס דהצלת אברהם באור כשדים - רש"י נח יא, כח); אלא שאין זה שייך להמצוה שעל האדם, כי ע"פ

אמור ג

ולכן אין רש"י מציין את הענין של ,שלא לעשות לו נס, עושין לו נס" עם ההוכחות וכו', כבתורת כהנים - כי לפי פירוש רש"י קיום המצוה של האדם אינו מתבטא בכך שהקדוש-ברוך-הוא יקדש את שמו יותר על ידי עשיית נס.

אלא, התורה אומרת ,ונקדשתי" בלשון נפעל, ומכך משתמע שקידוש שם שמים שנגרם על ידי הקדועדברוךהוא בעשיית הנס, שייך למצות קידוש השם, ולכן מפרש רש"י, שהדבר בא ללמדנו על תוספת*: בענין של ,מסור

פשט הם שני ענינים שונים: א) המצוה, שהיא רק מסירת נפש (,מסור עצמך"*), ב) הקידוש השם הבא אח"כ ע"י פעולת הקב"ה (בעשיית הנס).

[אלא מזה שנאמרה מצות מסירת נפש ב,ונקדשתי" למדים, שהאדם צריך למסור עצמו באופן שיוכל להיות ,ונקדשתי" (שהקב"ה יעשה לו נס), שזהו ע"י ש,ימסור עצמו למות, שכל המוסר עצמו ע"מ הנס אין עושין לו נס", כדלקמן בפנים].

כי לפי התו"כ הענין ד,עושין לו נס" נוגע לגוף המצוה דקדה"ש (כנ"ל בארוכה); משא"כ לפרש"י, הרי עצם המצוה הוא רק ,מסור עצמך וקדש שמי" (הקדה"ש שע"י המסירה עצמה), אלא

*) ולשון רש"י ,וקדש שמי" (דמשמע שהאדם מקדש שמו ית' ע"י פעולתו) - י"ל שזהו לפי שצריך למסור עצמו באופן שיוכל להיות ,נקדשתי", כבפנים ההערה.