167

שיחה ב

3 לקוטי

אמור ג

א. ,ונקדשתי בתוך בני ישראל"

על הפסוק שבפרשתנו' ,ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל" נאמר ב,תורת כהנים", לאחר שמוסבר שם שהמשמעות של ,,ונקדשתי" היא ,מסור את עצמך וקדש שמי (יכול ביחידי, תלמוד לומר...)" - ,מיכן אמרו כל המוסר עצמו על מנת לעשות לו נס, אין עושים לו נס, ושלא לעשות לו נס, עושין לו נס". ומובאות לכך שתי הוכחות - ,שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה, שאמרו לנבוכדנצר... וכשתפס מריינוס את פפוס ואת לוליינוס אחיו בלודקיא אמר להם...", כדלהלן בסעיף ג'.

רש"י בפירושו על התורה מביא את תוכן הדברים מתורת כהנים בשינויים, כדלהלן בסעיף ו', ולאחר פירושו על ,ולא תחללו", ולאחר הסברו שהמשמעות של ,ונקדשתי" היא ,מסור עצמך וקדש שמי .. בתוך בני ישראל", הוא אומר: ,וכשהוא מוסר עצמו ימסור עצמו על מנת למות, שכל המוסר עצמו על מנת הנס אין עושין לו נס, שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שלא מסרו עצמן על מנת הנס...".

לעומת זאת, כאשר מפרט הרמב"ם

בספרו היד החזקה, בהלכות יסודי התורה?, את הלכות קידוש השם, אין הוא מדגיש שבמסירת נפש על קידוש השם צריכה להיות כוונה ,על מנת למות" (בהתאם לדברים שהובאו לעיל מתורת כהנים').

בפשטות יש לומר, שהרמב"ם סובר, שענין זה המופיע בתורת כהנים אינו מובא כתנאי מחייב בהלכה במצות קידוש השם, אלא כתוספת של ענין חדש וסיפור וכדומה. כפי שמובן מן הניסוח בתורת כהנים ,,אמרו כל המוסר עצמו לעשות לו נס אין עושים... ושלא לעשות לו נס עושין...", שזהו סגנון המתאים לסיפור דברים, ולאמירה בפני עצמה.

אך מכך שרש"י משנה את הניסוח, ואומר את הדברים בסגנון של תנאי והוראה לאופן קיום המצוה - ,וכשהוא