162

כך שרוח הבריות תהא נוחה הימנו, ולכן צריך להיות ,דבורו בנחת עם כל הבריות" וכו'.

ומכך נובע הבדל בין תלמיד חכם לבין כל אדם בהתייחסותם לאדם שיש לו ,גנות" - בשעה שרואים אצל הזולת מעשה שלילי, יש להשתדל ככל האפשר לבטל זאת, אך אפשר לפעול כך בשתי דרכים:

מי שאינו תלמיד חכם, ואשר אין הכרח שתהיה בו התנהגות מושלמת של ,רוח הבריות נוחה הימנו", מוכיח את חבירו, לפי דרך התורה, על חטאו ועוונו*.

ואילו תלמיד חכם, אשר ,דבורו" צריך להיות ,בנחת עם כל הבריות", מבטל את ,גנותו" של חבירו באופן של ,נחת"9: הוא ,מספר בשבח חבירו ולא בגנותו כלל" - עצם סיפורו בשבח חבירו מגלה את שבחו ומעלותיו הטובות, ועל ידי כך נחלשת ה,גנות" עד שהיא בטלה.

בדומה לידוע על פירוש מאמר חז"ל (יסוד הנ"ל סוף סעיף ב') לגבי לשון הרע - ,לשון תליתאי קטיל תליתאי"%

- ש,הורג שלשה: האומרו והמקבלו והנאמר עליו"'5 - והרי, לכאורה: מובן שלשון הרע פוגעת במספר ובשומע, כיון ששניהם משתתפים בעבירה, ובעבירה חמורה כל כך, אשר חז"ל משווים אותה לחומרה של עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ביחד. אך מדוע אשם האדם שעליו מדברים? הרי הוא לא השתתף בעבירה, ומדוע עליו לסבול?

ההסבר. לכך הוא: הדיבור מבטא בגלוי ענין שהיה בהעלם (מחשבה).

ולפיכך, כאשר מדברים רעות% על הזולת, מביאים את הרע לידי גילוי, ועלולים להזיק למדובר*. אילו לא היו מדברים על כך - ייתכן שהרע היה נשאר בהעלם ולא היה מביא לתוצאות השליליות.

והרי ישנו כלל, ש,מדה טובה מרובה ממדת פורעניות"*, ואם דיבור בגנות