160

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

בלבם) תנצרם?: מן הדור זו וכו', וממשיך המדרש ומספר, שלמרות זאת: ,אחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין, אלא על ידי שהיו בהם דלטורין היו נופלין". ובמדרש מרחיבים בחומרת לשון הרע, ובסיומו נאמר ,ולמה קורא שלישי, שהוא הורג שלשה: האומרו והמקבלו והנאמר עליו"::.

ומכך מובן, שהאמירה הטובה והרצויה, שעליה מופיע הציווי ,אמור" היא ההיפך הגמור מלשון הרע - אמירה בשבח הזולת. ואמירה זו עצמה משפיעה ופועלת את פעולתה.

ג. לספר בשבח חב'רו - לעצמו וכלפי הזולת

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את דברי הרמב"ם בהלכות דעות%: בפרק ה'י:, בהלכה שבה מפרט הרמב"ם כיצד צריך להיות דיבורו של תלמיד חכם, הוא אומר ,מספר בשבח חבירו ולא בגנותו כלל". בהמשך, בפרק "5 אומר הרמב"ם ,מצוה על כל אדם

אמור א

לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר* ואהבת לרעך כמוך לפיכך צריך לספר בשבחו...".

ונדרש ביאור - מהי כוונת הרמב"ם באומרו לגבי תלמיד חכם ,מספר בשבח חבירו... ": מהי התוספת המיוחדת אצל תלמיד חכם, והרי זוהי חובה ומצוה המוטלת על כל יהודי?:, כפי שאומר הרמב"ם, כדלעיל, בפרק ו' ,מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו .. לפיכך צריך לספר בשבחו"?

בפשטות, ניתן להשיב:

ההבדל בין שתי ההלכות שבשני הפרקים שלעיל הוא: בפרק ה' מפרט הרמב"ם את הדינים החלים על תלמיד חכם בנוגע לעצמו, וכפי שפותח הרמב"ם את הפרק באומרו ,כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו... ובדבורו...". כאן מדובר על ענינים הקשורים למעלתו של תלמיד החכם בעצמו ,המובדל משאר העם", וכפי שמציין הרמב"ם בסיום הפרק ,ואדם שעושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן עליו הכתוב

הערות

  1. 2. בויק"ר שם לפנינו ממשיך ומביא עובדא ע"ז. וראה ויק"ר הוצאת מרגליות שליתא בכל הכתבי יד.
  2. 3. שהלכות אלו ברמב"ם לומדים (לפי חלוקת הרמב"ם בהשיעור יומי - ג' פרקים ליום) בשנה זו (תשד"מ) בהימים שמתברכים משבת זו: ביום א' פ' בהר - פ"אדב; ב' בהר - פ"גדה; ג' בהר - פ"ו"ז.
  3. 4. ה"ז.
  4. 5. ה"ג.
  5. 6. קדושים יט, יח.
  6. 7. ואין לומר דההוספה בת"ח, שהוא מספר בשבח כל אדם, גם נכרי, וכלשונו לפנ"ז בהלכה זו ,,דבורו בנחת עם כל הבריות" - כי: א) מפורש ,מספר בשבח חבירו". ב) ועיקר: ,,אסור לספר בשבחן" של נכרים (רמב"ם הל' ע"ז פ"י ה"ד).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.