158
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ויש להעיר, שלגבי אמירה בתורה אנו מוצאים את פסק הרמב"ם"י, בהמשך ל,לא מצאתי לגוף...", הפוסק
,וכן בדברי תורה ובדברי חכמה יהיו דברי האדם מעטים ועניניהם מרובים".
אמנם, בדברי תורה יש להרבות באמירה, כפי שמרחיב הרמב"ם בפירושו למשניות'", על המשנה הנ"ל ,לא מצאתי... ", אודות חמשת החלקים אשר ,הדיבור יחלק לפי חיוב בתורה", והדרגה הראשונה היא - הדיבור אשר ,מצוה בו והוא קריאת התורה ולימודה וקריאת תלמודה"?' - אשר ,אילו היה האדם יכול לדבר בו כל ימיו היה טוב"3ו,
ב,החלק הד'" ש,הדבור בשבח המעלות השכליות או מעלות המדות ובגנות הפחיתות כו'" הוא נאהב ורצוי ובזה צריך לדבר (וראה לקמן הערה 13) = הרי בפשטות, אין זה בנוגע לענין הדבור, אלא על התוכן (והכוונה בזה היא (כמ"ש בפיה"מ שם) ,להעיר הנפש כו'"). וע"ד המבואר לקמן בפנים (מפיה"מ שם) בנוגע לתורה. ולהעיר מסיום לשונו שם בחלק הד' ,וזה החלק (דדבור) רצה לומר למוד המדות כו' יקרא דרך ארץ".
0) הל' דעות פ"ב ה"ד (וראה לקמן הערה 33).
1) אבות שם. ובפיה"מ הוצאת קאפח היא מט"ז.
2) כ"ה בפיה"מ לפנינו. ובתרגום קאפח (במקום וקריאת תלמודה -) ,והעיון בפירושה".
3) ובתרגום קאפח ,אם יוכל האדם לדבר בהם כל ימי חייו הרי זו היא התכלית". ולהעיר שכולל בזה לא רק החלק (הראשון) שהוא מצווה בו - דבור התורה, כ"א גם החלק (הרביעי) ,,האהוב, (ובקאפח ,הרצוי") והוא הדבור בשבח המעלות השכליות או מעלת המדות וכו'.
אמור א
ואמנם, המעלה העיקרית בכך היא תוכן הדיבור בדברי תורה*', וכדברי הרמב"ם שם5' בהמשך ,שישתדלו> להרבות הענינים במעט דברים לא שיהיה הענין בהיפך והוא אמרם? לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה"9! -
הערות
- 4. וזהו מהחילוקים בין תורה שבכתב ותורה שבע"פ, שבתושב"כ העיקר הוא (קיום מצות) ודברת בם, דבור בד"ת; משא"כ בתושבע"פ*, אף שהרהור לאו כדבור דמי ומהרהר בד"ת א"צ לברך (שו"ע אדה"ז או"ח סמ"ז ס"ב), מ"מ עיקרו - הבנה והשגה.
- 2. שלכן, בתושבע"פ אם אינו מבין הפירוש, אינו נחשב לימוד כלל, משא"כ בתושב"כ (שו"ע אדה"ז הל' ת"ת ספ"ב).
- 5. בפירוש המשניות.
- 6. ובהוצאת קאפח - בשינוי ל' קצת.
- 7. פסחים ג, ב.
- 8. וראה גם פיה"מ שם התנאי הראשון.
- 7. *) וי"ל שלכן כתב הרמב"ם בהקדמתו לספר יד החזקה ד"ה ובזמן הזה ,,לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואח"כ קורא בזה ויודע ממנו תורה שבע"פ כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם". דלכאורה, מהו ההכרח (לפי ביאורו שם) ללמוד תורה שבכתב בפ"ע (דאם בשביל לידע ולהבין מקור המצות בתורה, הרי הפסוקים שמהם נלמדות המצות הביא הרמב"ם בספרו - במנין המצות, בההלכות)?
- 8. אלא כי נוסף על פי" הפשוט, שבא לבאר מה ש,קראתי שם חיבור זה משנה תורה לפי שאדם קורא כו" (ובפרט שכל הגדר דתושבע"פ (ש,חיבור זה מקבץ לתורה שבע"פ כולה") הוא ,,פירושה" דתושב"כ, כמ"ש הרמב"ם שם בתחלת הקדמתו) - יש לומר, שהוא מפני שצריך לקיים גם המצוה דדבור בתורה (בפ"ע),. שהוא בעיקר בתושב"כ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.