146

10 לקוטי וישירה כל כך, כפעולה של ,כי יפתח איש בור", אך אין הבדל בתוצאת הפעולה - גרימת נזק לזולת.

מאותה סיבה אין רש"י יכול לפרש שב.,ולפני עור... " הכוונה היא שאסור להכשיל את הזולת בעבירה, כי באם אסור לגרום לאחר נזק גשמי, בגופו ובנכסיו, על-אחת-כמה"וכמה% שאסור לגרום נזק בנפשו של הזולת'*, על ידי שיעבור עבירה.

וכפי שמוצאים בהרחבה בפרשת בראשית, שמפני שהנחש הכשיל את חוה3 בחטא עץ הדעת, הוא נענש בעונש חמור ביותר - ,ארור אתה מכל הבהמה..."*. ומכך מובנת חומרת האיסור להכשיל את הזולת בעבירה, וכפי שמפרש שם רש"י: מכאן שאין מהפכים בזכותו של מסית...

משום כך מביא רש"י דוקא את הדוגמא האחרונה מתורת כהנים - ,אל תאמר מכור שדך וקח לך חמור", ומוסיף ,ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו", כי דוקא בדוגמא זו ישנו החידוש בדין, כדלהלן.

קדושים א

ח. = ,מכשול" - באופן הענקת העצה

על ידי ההוספה .ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו" מדגיש רש"י, שהפגם איננו בכך שגורמים ל,סומא" להחליף שדה בחמור, שהרי, כאמור לעיל בסעיף ד', אין הכרחי שיהיה בכך הפסד,

אלא השלילה היא דוקא במעשה של .ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו".

התורה מחדשת כאן, בדרך הפשט, דין חדש: אין מדובר כאן על איסור גרימת נזק ל,עור", אלא התורה אוסרת כאן גם נתינת ,עצה שאינה הוגנת לו": כאשר נותנים עצה לזולת, יש לחשוב רק על כך שהעצה תהיה ,הוגנת לו", ולא לחשוב על התועלת העצמית, שהמייעץ יכול להרויח מכך1*.

7 ובלשון רש"י לקמן (בהר כה, יז ,ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ".

וכבר הקשה בס' שמע שלמה (הנ"ל) כאן ל"ל קרא דולפני עור, והרי נכלל באונאת דברים. וכן הקשה במשכיל לדוד בהר שם (ותירוצו אינו ע"ד הפשט*).